Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 252

פרדס 252 והשכל צורות שניות הנה ל ה ר ג ש, וכי "האני" הוא התאחדות ההרגשות שהרגיש האדם בחייו ושנשמרים לו בזכרונו. אבל לא שם מר א״ז אל לבו כי השטה הזאת מסוכנה עוד יותר להיהדות מהשב ל• שהוא מפחד ממנו? כי מן השטה הזאת יצאה תורת־החומר, האומרת כי מותר האדם מן הבהמה אין; המלמדת כי אם "אני" איננו רק יצור ״הרגש״ לא נוכל בשום אופן להניח היותו מחוץ לנוף - ואין עוד כל מקום להשארת הנפש.. .היא האומרת כי הנפש או הר ו ח.ה ן הנה הנוף המרגיש ומכיר את עצמו; כי הנו לא רק משולב הוא אל הרוח כי אם - ה ג ו הוא הרוח; כי הנפש היא ״הסכום״ העולה מהרכבת חומרי הנוף, ובכאו לידי שנוי, הנקרא אצלנו מות, תכלה הנפש ואיננה.., היא תשתוה אמנם עם מר א״ז ותורה דעה 5 כי המחשבה היא רק העתקה רפויה , העתקה מחוקה מן הרגש, שירגיש האדם מחוצה לו או בנפשו, אבל היא האומרת כי נם את "האלהים" נשיג רק אחרי אשר נתבונן אל תכונות נפשנו ומעשיה, ובאשר נרחיב את הצדק, החכמה וכדומה מתכונותינו הטובות עד אין סוף... האמנם יאמר מר א״ז לטהר את הדעה הזו בתמרוקי רבי יצחק ערמאה ב״חזותו הקשה״ ובסממני ״שר שלום״ ב״אמונת חכמים״- שהוא הולך לאורם? האמנם תקדש זאת התורה בקדושה יתרה אם נאמר כי לא ב״שבל" רק ב״רנש" יסודה- דבר המתנגד לשכל האדם ולרגש אין לו בו כל מושג כלל? - אמת הדבר כי הרגש יעורר את האדם למלא מחסוריו, הוא המבוא דרך בו יעבור הרעיון לשכל האדם , אבל היש לאל יד הרגש להעמיד חוקים ומשפטים צדיקים? אמת הדבר כי הרנש קודם ב זמן,אבל היקדם נם במעלה? ומה המריצו למר א״ז "להראות את אזנו הימנית בידו ה שמאלית ד ו ק א״? ... מי חכם ויבין זאת? שנו חכמים, כי• האדם מדיני הוא מטבעו(ראה הרמב״ם במו״נ ח״ב מ. ורבנו יוסף אלבו ב״העקרים״ מ״א פרק ה׳ ו. ז.); יען כי מזגו דק ויתפעל, למשל, מן הקר והחם ומכל אחד מן ההפכים השולטים בטבע שהוא חי בו, לזאת צרכיו מרובים, ולכן לו היה על האדם היחידי להכין לעצמו כל הדרוש לו לחייו לא היה משיג מאומה. דברים כאלה ובאלה הביאוהו להקבץ ולהתחבר יחד. רגש "משמרודנפשר ה ע י ר ה ו לחשוב ולדאוג לעצמו, לחוק חוקים ולגזור. גזרות, להשתדל כי המחוז, המרינה או העולם כלו יתנהג בסדור מה, למען יוכל קבוצם להתקיים, למען אשר ישמרו מן הרציחה והמלה, הגניבה והאונאה, ובכלל מכל מה שיזיק לקבוץ החברותי, ולמען עשותם את אשר יועיל להצלחתם. המצות הללו בצדק יקראו "ש כליות", יען כי אותן היה האדם משיג ב ש כ ל ו - אחרי הרגישו צורך מה - בלא כל הופעה אלהית. לכן מצאנו בתלמוד (עירובין ק./: "אמר רבי יוחנן אלמלי לא נתנה תורה היינו למדים צנועות מחתול ונזל מנמלה, עריות מיונה ודרך ארץ מתרנגול"; לכן נמצא את רבי שמעון בן יוחאי "והוא דורש טעמי דקראי׳/בי הבין החכם התלמודי