Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 245

245 זה לעומת זה ידים גם בספרותנו.- מביצאנץ יצאה הרעה בראשונה אל כל עמי אירופה, ורדיפה אחרי תארי־כבוד היתה לראש פנה מאז בהחברה, עד כי לא נקו מהתאוה העזה הזאת גם חכמי לב בקרבה וגם הם יתהוללו בתארים באלה להתרומם בם. לשוא תשנן הסאטירה את עטה על כל אלה, לשוא יבזו גם רבים בלבבם את בל הבלי התארים האלה, כי במעשה ובפועל תמשול התאוה הזאת שלטת, וגם אלה אשר ילעגו בלבבם לכל תארי־־הכבוד, יחזיקו בם בבל עוז בידיהם, ופניהם ילבשו קדרות בשמעם, כי החסיר איש אחד מכל סימני הכבוד אשר להם בדברו אתם; עד כי היה למלה בפי כל הפתגם הרומי: הנוף תחנף הארץ בתארי־הכבוד י). ולא יפלא איפוא; אם לא יכלו גם אחינו למשול ברוחם לבלי לרדוף אף הם אחרי תארי־כבוד באלה. לא תארי־בבוד אשר יתן כשרון מיוחד או העושר לבעליו; כי לא על אלה נדבר פה, כי אם תארי־הכבוד אשר להספרות. כי לא רק המושכים בשבט סופר "מליצה" יאהבו יחד לתאר איש את רעהו בשם־בבוד: חוקר עד תכלית, מליץ נשגב; אבי השירה והזמרה ועוד כאלה רבות; כי אם גם האדירים תופשי התורה לא נקו אף הם מהתאוה העזה הזאת, ועוד זאת, כי בם תמשל עור ביתר שאת וביתר, עז. פתחיה דחכימא; מרגניתא טבא דלית בי טימי; לשם שבו ואחלמה 2); שרגא דנהורא, אספקלריה המאירה, דעמיה שריה נהורא, אכסדרה דנפיש נהוריה; ארי נוהם מתוך קופה של בשר קודש וחבית של יין המשומר ג.); ריש בתרביצי, משוטט בים התלמוד בקשקוש ובציצא 4); בבל חדרי הש״ס מחוי קידה; ממתנותיה דיליה אחזה רעדה 5) - תארים כאלה הם אשר יענדו בכל עת עטרות לראשם; ואשר בלעדם לא תוכל כמעט כל שו״ת לעשות דרכה. גם תארים נפלאים כאלה: זורק מרה בזקוקין דנורא וטוחן בסברא, לדזיו ליה כבר בתיה; הוא ניהו חרב שולף; לקבל אלף יליף למילף, גמלים אלף טעונים קלף, אין לו דומיא וחלף 6); או כזה: י) ־1118111111118111111811111)141111 — אם אין העתקתנו מדויקה לפי פירוש המלות, אך הבונה אחת היא. 2) ס׳ ״מנחת זכרון" לר׳ מנחם בר׳ מרדכי. 3) ם׳ ״דברי דוד״ להר״ד מילדולה . 4) ס׳ ״תורת נתנאל״. 5י.) שו״ח ״חקר הלכה". 6) בשו״ת הגאון מהר״י כ״ץ אבי הש״ך,־ אף כתואר הזה מביא גם בעל ס׳ הפרדס בתארו להג׳ איבשיץ, ואם לקט בשדה אחר, או אלומותיו הן, לא נובל לברר פה , רק על זאת נעיר, כי איזו תארים חביבים ואהובים הם ב״כ, עד כי עומדים הם וקימים, ועל כן לא נובל לחשוד בם איש ולחשוב, כי שלה יד במלאכת רעהו, כי הוא רק כזוכה מן ההפקר לבד אשר בעליו אין עמו. — מהתוארים הקימים ועומדים נזכיר פה : צנא דמלי ספרי, פני ועוקר הרים, פילפלא חריפתא, מעיל פילא בקופא דמחטא, מדברנא דעמיה, אשלי רברבי, הפוך ביה והפוך ביה דכולא ביה וכר'. אף בר נרחב לזה הוא שדה ההסכמות, הוא כמעין הנובע להתארים האלה: ״קנקן מלא חמר חווריין עתיק עתיקא, דמעלי לכולי גופא דרופתקי, צנא מלא ספרא ודובשא ובל מינא מתיקא, ספרא וספרי וכו׳ על פיו קרו להו פסוקא פסוקא, דיינא הוא דנחית לעומקא דדינא, הרב המובהק מר קשישא וכו׳(הסכמת הגאון הר״ר שאול מאמשטרדם ע״ם "רביד הזהב"), ועוד חוארים גדולים וארוכים שבעתים מאלה . כי רוב המסכימים האלה לא קראו לרוב כל מאומה בהספד, רק מפני ״ואוקיה גברא אחזקתיה" לכד השמיעו תהלות נוראות ותשבחות באלה,— זאת הן יעידו בעצמם, ועלובה עיסה שמעיד עליה זה שמאנה נפשו לנגוע כה .