Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 244

זה לעומת זה. בי אין זכר במעט בבל הספרות הביבלית לבל תארי־ הכבוד הרבים אשר בם יתנוססו יחד כל עמי הארץ - מי לא ידע זאת? בי התוארים אשר בשפתה כמו אדון" בעל או שר" מה הם לעומת תארי־הכבוד השונים למיניהם אשר בשפות אחרות המתהדרים בעדי עדים? אמת היא כי נם בה נמצאו תארים כאלה" כסגנים וחורים" מנזרים" טפסרים וסרנים ועוד" אך כל אלה רק ילדי נכרים המה" ובכל תורתנו לא נמצא מקום אשר בו ידובר אל איש באחד מתארי־הכבוד האלה. אף זאת! כי ישפוק לנו הדבר לראות" כי התואר היותר נכבד בתוכה הוא התואר נדיב. בת־ נדיב! כה יקראו לשולמית המתרפקים על אהבתה" בבקשם לקדם פניה בכבוד" ואף היא תשיב להם בשם: עמי־נדב! ובעיני המשורר האלהי אין שכר יותר טוב מאשר ״״להושיבי עם נדיבים ״ עם נדיבי עמו״! רק דכר אחד הוא אשר יוכל להעיר לבבנו עליו > הוא קריאת שמות העצם־פרטי " אשר חברו להם יחד תואר אדנות או נם שם ההויה" כאדונירם" ידידיה" אחזיה" גבריאל ועוד" ולפעמים נם השם בעל. אך כל אלה לא היו תארי״כבוד להתגדל בם " כי אם שמות שגורים בפי כל בלי כל ערך מיוחד להם " כאשר הם כעת נם בפינו " וכהשם נאטליעב " נאטט־ פריעד נם בשפת אשכנז ועוד" אשר אין כל יחש להם בין נושאיהם ובין תכונת התארים האלה באמת. בלי ספק פעלה לזה הרבה מערכת החברה העתיקה בהתקופה הקדמונית של עמנו. כי לא נמצא בתוכה מצב העבדות במדרגת השפלות אשר לה בקרב שאר העמים הקדמונים" אף לא נחלקה לכתות שונות ונבדלות במדרגתן" עד כי זולת מצב הכהנים" דבר האחוז ביסודי הדת" לא יכול להתרומם איש על רעהו במדרגתו מאיזה שבט או מאיזו משפחה שיהיה; גם העושר לא יכול לרומם בביר את בעליו ״ דבר אשר נוכל לראות למדי מהצו המיוחד אשר צור, לנו מחוקקנו: ודל לא תהדר כריכו" אות הוא כי לא היתר, יד העושר תקיפה. ורק אבי המשפחה לבד הוא נשוא פנים אשר נחשב בעיני כל ״ וינהל כבוד ועוז. ועל כן היה נם השם אב לתואר־כבוד רב. אבי! אבי! כה יקרא אלישע בסערת לבבו למראה אליהו בעלותו בסערה השמימה; נם איוב יקרא לאלהיו מנהמת לבו: אבי! יבחן נא איוב ויוסף בספרו גדולתו לאחיו יתפאר ״ כי א ב הוא לפרעה ״ והדברים עתיקים. אך עם שנוי' מצבנו מאז" עם הנדוד והטלטול הרב בקרב עמים רבים שני נס פני הדבר הזה " ותאות תארי־הכבוד החלה להתפרץ גם בתוכנו " ולעשות לד.