Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 236

פרדס 236 פילרינג ועוד, ובימינו אלה נם אדירי "ההומאר" ואביריו בדיקענם וטע קחי י ועוד רבים כמוהם, אשר התנוססו במעשי ידיהם עד להפליא. נם שאר הארצות לקחו חלקן אף. הן בהסאטירה ובההומאר, ונם הן נטעו נטעי נעמנים ב ספרו תן, מ ם ע ר ו ו א נ ט ע ם עד ו ו א ל ט ר ועד כל הסופרים ההומריסטים הנרמנים, אשר יחד הפליאו לעשות אף הם במעשיהם, איש איש לפי דרכו. מלבד כל עלילות ימי־הבינים, אשר השאירו לנו זכרם אף הם, ואשר נם ספרותם תצטיין בעליצותיה ובמצהלותיה לאין קץ. ואיך לא ישתומם לבבנו, כי לכל אלה אין זכר כמעט בספרותנו, למרות היותנו העם היותר מסונל לזה בתכונת נפשנו ורוחנו, אשר חדודינו״חדודי הנעטה״למלה הם בפי כל, ואשר ממנו יצאו אנשים כ ה י י נ ע ו ב ר נ ע נם ס פ ה י ר, מלבד כל צבא הסופרים הרבים המפוארים במעשיהם בכתבי־־העתים המבדחים! כי מלבד איזו דברי הדודים בהספדות הביבלית, כלענה הנודע על עובדי האלילים, או לעגה על מאשרי העם, מוריו וכהניו, אשר "חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשו", דברים אשר אמנם רחוקים הם כביר מסאטירה *), ומלבד שנים שלשה כוכבי אור המזהירים בהספדות המאוחרה, בהתקופה הספרדית, כהר״י הלוי, בן־עזרא ואלחריזי, יחד עם המשורר האטלקי עמנואל,- אין זכר כמעט בספרותנו להסאטירה או ההומאר. אך לא נתאמץ בזה למצוא פשר לכל אלה בהתקופה הקדומה, בהתקופה הביבלית, אף לא בהתקופה המאוחרה ממנה היא התקופה התלמודית, הרחוקות יחד ממנו, כי אם נתחקה אחרי שרשי הדבר הזה בהתקופה האחרונה לבד, היא תקופת ימי־הבינים ונראה את אשר אתה. כי תהפוכות הזמן הנורא ההוא ומצוקותיו העכירו רוח בני עמנו ועל כן שבת משוש מהם - מי לא יבין את זאת? כי לא למראה אש יוקדת על מוקדי־אמון, לא לאומללים הולכים בנולה, הנעים ונדים ונרדפים על צוארם, לא לננועי כל עוני ונושאי כל מכאובים כאלה לאהוב נם מהתלות ולענג לבבם בשעשועים. אל תשמח ישראל אלי ניל כעמים!- קול נורא הוא, קול אשר יהום באזנינו זה שנות מאות נם שנות אלף. אך בכל זאת אין די באר בזה להעדר כל חפץ כמעט להסאטירה או לההומאר בהספדות במשך תקופה ארובה בזו, אשר אמנם היו בה גם ימים טובים כימי תקופת ספרד הנאורה, אף נם בקרב אחינו במחשכי היעטה הן נם בם נראה כה יוכה איזו דברים אשר רוח כזו, רוח עליצות ומצהלות תפעמם, וככל שעשועי הספרות הנודעת 1) הר״י צענדער במחברתו £_1פו8 פא־ו או פואסזזו פא־ר אסף וקבץ יחד כל המקומות האלה , בהעירו בעצמו: ״לא הומאר כזה שיי סערוואנטעם, וואלטר או היינע, ב״א בהרוח המיוחדה אשר להסברות הקדמונית, חמדת סגולה לה לברה". מעין הומאר כזה הם גם הדברים בהספדות התלמידית, המפוזרים כה וכה בהאגדות , ואשר עוד נדבר עליהם במאמר מיוחד.