Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 235

לשחוק אמרתי מהלל. מאת א.שולמאן. שחוק מכאיב לב או שחוק בנחת; "סאטירה" גם ,;הומאר" הן שניהם יחד נחלת האדם המה; נחלה בלי מצרים. ואם תאחז הסאטירה דרכה מהראש, בהיותה רק תוצאות הדעת וההתבוננות; הנה ימצא ההומאר מקור לו בקרב הלב, ובאשר הלב הוא חונן וחומל; והדעת לא תדע דבר זולתי האמת; על כן ביד הסאטירה רק לפצוע לבד; בעוד אשר ההומאר ימחץ ויחבש באחד. אף שניהם יחד יתעוררו באחד מפני סבות ידועות; אשר תכבדנה אכפן עליהם; ואשר יסודן לרוב הוא בהתיחשות האדם אל החברה והשקפתו עליה. בי מי הוא באמת אשר יוכל לעצור בנפשו; לבלי קרוא למראה עיניו יחד עם המשורר הרומי הנודע: בבד הוא מאד לחדול מכתוב סאטירה! וכל עלילות האדם ומעשיו ופעולותיו יחד הלא יתנו עדיהם ויצדיקו המשפט הזה. ועל כן לא יפלא בעינינו; אם היו הסאטירה וההומאר לדבר נכבד מאד להספרות מאז, ואם עמלו רבים בם כל עת. הראשונים המה סופרי יון; אשר מהם יצא איש כ א ר י ם ט ו פ נ י ם, אחד אדירי עליצי ספרותה; אשר חזיונותיו המתנוססים י במשוש דרכם לאות ולמופת הם נם היום. נם הרומאים כוננו היכל מקדשם לאליל־הצחוק; ונם בספרותם לקחה הסאטירה עמדתה ותהי לה לשעשועים. אך ההומאר במשוש דרכו כאשר הוא כעת; נגלה רק עם הספריות החדשות ורק בהן לבד מצא לו מקום בראשונה; ביהוד בספרות בריטניה. היא הארץ המלאה תערובות נטיות שונות;כובד־ראש עם עומק־העיון; פשיטות־־הדעת (נאיוויטט) יחד עם זרות רבות;- בתוכה מצא לו ההומאר קן; אף בה הפליא לעשות מעשהו. כי ממנה יצאו אנשים בשקםפיר;שוויפט;שטערנע;םמאללעט 1) י£מ8£וחנ>8 אסא 1\£1?זח־*8 ז3ש £_1ו0ול1קוס - כאשר אין חפצנו פה לרדת עד עומקה של ההלכה ולהרחיב הדברים, ע״ב נסתפקנו רק בקריאת שני השמות האלה לבד , בסאטירה והומאר , ובמסירת ראשי הסימנים שלהם. -=382^'