Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 223

223 בצל הכסף אל תיראי! ה׳ ישלם לך בפעלך, ויחד עם בתי תבוא הברכה אל ביתך, והיית בריאה דשנה ורעננה!... -אמן!-ענתה הגבירה באנחה-ה׳ חייב לעזר לי: ברוך ה׳ יתמיד ידי פתוחה לתת צדקה, בכל יום ויום רבים מחזירים על פתחי. ג. דוד המבורנער שב לביתו שמח, ועדה נשארה לבדה בבית קרובתה הגבירה, ימים אחד*ם ינון נורא לחץ לבבה כמו בצבת. מוזר היה לה הבית ומלואו, נם האנשים נם הכלים; היא חפצה למצוא לה עבודה ולא מצאה. הנבירה לא דברה עמה מאומה, ורק בתתה לה שמלה חדשה ללבוש אמרה בפני זעם: לבשי! לא טוב להתהלך בביתי כאחת ״המגולות״ - ולא ברבה אותה בנהוג. אין זאת כי אם אחת היא לה ~ אמרה עדה בלבה - אם בריאה אהיה או חולה, אך לבל אראה כמנולת... לפי הנראה עוד אשא ואסבל בבית הזה... בשבתה על השלחן לאבל עם בל בני הבית יצאה תמיד רעבה. בקחתה האכל היו עיני כל המסבין בכלל ועיני זלפה בפרט מסבות עליה. אפשר בי נדמה לה כי ■כן הוא, אבל בל פרור שהביאה אל פיה לעסה בפחד ובלעה בחרדה. לרגעים אדמו פניה ולא ערבה את לבה להרים עיניה... אחרי א?ך הסכינה מעט עם הבית, החלה לבקש מאת השפחה לתת לה עבודה: להסיר את האבק מעל הכסאות והשלחנות, להשקות את הפרחים ובדומה, והשפחה מלאה את חפצה לשמחת לבבה. בשבוע השני לבואה קראה לה זלפה ותאמר: הנני לשום אותך לסוכנת הבית. אנכי לא אחפץ כי תעבדיני חנם. בעד עמלך אשלם בכסף מלא, אם אך את תמלאי את אשר יהיה מוטל עליך באמת ובישרת לבב, וזאת תהיה עבודתך: אנכי אתן לך סך כסף ואת תתני לשפחות מעט מעט, כפי מה שיהיה נחוץ לכלכלת הבית. עיניך הרואות כי חולה הנני, בקושי אנוע את ידי ורגלי, ועל כן עליך להשגיח בעין פקוחה על כל פרוטה ופרוטה שתגיע לתכלית הנרצה, ומאומה לא תלך לאבוד. אם כה תעשי, אם תתנהגי עמי לא בשפחות, שבל מגמתן רק לזלל ולחמום ולגנוב, כי אם כבת, ועינך תחום על רכושי, אז גם אני אהיה כאם לך: אנכי אשתדל למצוא לך חתן הגון ונדה ובגדים אתן לך ביד רחבה. ברוך ה׳ שם הגבירה טארביצקי איננו כשם הקבצן דוד המבורגער; רבים יחפצו להתחתן בי, כי יקוו למצוא אצלי משמרת עבורה. סוף דבר, אין לך לדאג מאומה, כי אם לשום עיניך ולבך לבל תאבד חלילה פרוטה ולקמץ מה שאפשר. ותהי ערה סוכנת. העבודה אשר היתה מוטלת עליה, נראתה לה בראשונה, כמו קלה היא ונקיה, כי מי לא יוכל להוציא שקלים אחדים בבל יום ף ובהעלותה על לבבה