Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 221

221 יצל הכסף מעיר רחוקה להרגיז מנוחתי!... אם מלחמו אכלתי בימי נעורי הלא עבודת פרך עבדתי בביתו בעד הלחם? האם כל ימי אשלם בעד פת לחמו ועוד אהיה בעלת־חוב לו? אל נכון הוא בא עתה עמה לבקש בעדה נרוניא, אל נכון הוא חפץ להשיאה לאיש... הוא ירא פן יאחר המועד להרבות ולהפרות את העניים בילק... מצור, רבה ונרולה! חא, חא, חא!... מאריא, קרח!- את שתי המלות האחרונות קראה הנבירה בקול אדיר אשר נשמע כרעם בכל חדרי •הבית. ומאריא השפחה מהרה ותביא רגב קרח לשפשף בו את גב הגבירה בפקודת הרופאים. הגבירה זלפה טארביצקי היתה בבת ארבעים וחמש שנה, בעלת קומה בינונית שמנה ועבה. היא יראה מאד מפני אלהים פן ישלח מלאך־המות ולקחה, פן ישים בה בל חלי ונגע, פן יביא מארה ברכושה. על כן היו עיניה תמיד נטויות למרום, ובהזכירה איזה דבר רע ירקה שבע פעמים ותאמר 5 אל יזבר הדבר פה, מביתי יצא בעשן ומחצרי - ברוח... ובבל זאת בבל דבר אשר היה נוגע לתאות נפשה מצאה לה הוראת היתר. למענה שפתו את המיחם בשבת וגם בשלו מאבל, שתתה קוה בחלב אחר סעודת בשר , לא צמה בימי הצומות, ולא אבלה כרפס ומרור בלילי הסדר, ובל זה היה יען בי נדמה לה שחולה היא, ולחולה הבל מותר. אם שמעה כי אחר עשה כזאת אז חרה לה עד מאד ותקנא לאלהיה, והיא בעצמה - ״אונס רחמנא פטריה״... לדעת הגבירה טארביצקי, כל העולם בלו לא נברא אלא בשבילה. הקיסר עם חיילותיו - לשמור את נפשה היקרה משודד וחומס, הבהמות והעופות - להזמין לה בשר, הסוחרים - להביא לה רוח ופרנסה, והעניים ־ להנחילה גן־עדן על תתה להם לפעמים פרוטה ואיזו סחבות שנפסדו מהשתמש בהן, וגם לתכלית זו יש אלהים בארץ - שתהיה עינו צופיה כל הליכותיה מראשית השנה עד אחרית השנה, לבל תבשל חלילה ולא תנגף רגלה, לתת לה תאות־האכל וחלומות נעימים ולהאריך ימיה עד נצח נצחים... ובהיותה טרודה כל בך וחרדה לטובת נפשה, שהיא לפי רעתה מרכז הבריאה בלה, לא יפלא עוד אם תמיד חשה בנפשה איזה מחסור, תמיד הרגישה איזה מכאוב. היום במו מר לה בפיה, אתמול עצמותיה היו כמו שבורות, ושלשום ראשה היה עליה כמשא כבד. וכל רופאי העיר השכימו תמיד לפתחה והיא שמנה מיום אל יום, עד כי פחדו הרופאים פן יהפך לבה כלו לחלב. כעבור שעה, אחרי בלתה מאריא את העבודה ותשפשף את בשר גברתה בקרח, עד כי גם היא גם גבירתה אדמו כתולע, יצאה זלפה מחדרה עצובה ונאנחה ועטויה על שפם. לה נדמתה כי היום גם שנה תכאב לה... אמנם כן! מה יביא לה דודה העני אם לא כאב שנים?• - חשבה זלפה - הם, העניים, מרגיזים את העורקים ומזה באה כל מחלה, ה׳ ישמרנו! היא חפצה מאד לדבר אתו קשות, לשלחו לעזאזל אותו ואת בתו יחד, אך