Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 220

ובדברו כל זאת באזני בתו ואשתו, התלהב דוד וישכח את חשו, וכמעט היה נכון להאמין בעצמו בדבריו, בי כל הגבירים יראים ומפחדים מפניו. ועדה האמינה בדברי אביה, האמינה בעתידותיה, בימי אושר הנכונים לה שם בג. בבית קרובתה הגבירה, ואחרי כן בבית אישה... ובבל זאת לא היה קץ לדמעות אשר שפכה בצאתה מאהל אביה הצר ללכת אל בית־־הנתיבות. צר היה לה להפרד מאביה אוהבה ואהובה וללכת אל אנשים זרים, להפרד מהאהל הדל הנודע לה והנשקף אליה באהבה וידידות ולבוא אל איזה ארמון אשר לא תכירהו ולא תדעהו. ב. ביום השני נגשו המבורנער ועדה בתו אל בית טארביצקי בג.... לבבות שניהם הלמו בחזקה, מרב הדרך אשר עברו ברגליהם מבית־הנתיבות ומפחד ותקוה לפני הראיון הראשון ותוצאותיו. ביד רועדת אחז דוד את יד הפעמון וימשבהו. עד מהרה יצאה השפחה ותתבונן אל האורחים רגע ותשאלם בקול גם: מה לבם פה? - את הגבירה טארביצקי - ענה דוד. - איננה בביתה - קראה השפחה ותאמר לסגר הדלת. - אנכי המבורגער, דוד אבראמויץ, דוד הגבירה! - קרא דוד בקצף וגאון. השפחה השתאתה לקול דבריו, החרישה רגע ואחר אמרה: אלכה אל הגבירה והגדתי לה. מה הוא שם־משפחתך, אדוני? - המבורגער, השפחה הרוסית לא יבלה להוציא כן את השם הזה; פעמים רבות שנן לה ולא הצליח, בי בבואה עד הגבירה החליפה אותו ל״חאמבוקער", אך הגבירה הבינה כרגע מי הם דורשיה, ובשפה רפה אמרה לשפחה: יבואו ויחכו בחדר־האבל... שעה רבה ישבו האב ובתו בחדר־האבל. דוד ישב ותחתיו כמו גחלים להטו, לרגעים התנשא מעל מושבו,חרק שן,צעד על הפרקט החלק בשני צעדים חשב אל מקומו וישב, ויתנועע וימולל את זקנו ויתנשא עוד הפעם... ועדה ישבה שוממה, בל אשר ראו עיניה פה מוזר היה לה: הפרקט המבריק, התמונות הגדולות במסגרות זהב, ארון־המאבלים הגדול, הכסאות היפים, ושם הלאה הטרקלין המפואר, הגליונות הגדולים, והפרחים היפים והרמים - בל אלה הבור, בתמהון ובשממוץ... היא זכרה את אהל אביה: שם לא היה לא מרחב ולא יופי, אבל בל מה שהיה שם, הביט אליה באהבה ורעות, ופה מרחב ויופי, אך הכל נשקף אליה כמו בזעם, כמו יחר להם על אשר באה לקלקל בעניותה את ההרמוניה השלטת פה... והגבירה גם היא לא שקטה בחדרה, גם לה היה רע ומר... העניים לא יתנו מנוחה ומרגוע רגע - אמרה הגבירה בלבה - הנה הוא בא עם בתו