Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 182

£ ר 1 הו 182 על דעתו, אלא דוקא איש גולה מירכתי ליטא, שבתי כנסיות ומדרשות וישיבות שם הם אכסניות לבחורים עניים, ואני בעצמי הרי הייתי משתמש בם לצורך זו בימי בחורותי במה פעמים. בלילה העבר נדדה שנתי וסבלתי יסורים של גיהנם ממוסר ומרדות בלב ומחזיונות מבהילים ואיומים. דיוקנא של הבחור העלוב הזה ודיוקנא של עצמי, כשאני עוד נער, בהלבשה זו במותו, היו באין ומרחפין לנגדי כל אותו הלילה ומבאיבין את רוחי בענוים קשים. נרעש ונפחד עומד לפני העלם האומלל, מחריש ושותק, בלי נשמע קולו! אך עיניו מספרות צרות לבבו, ותחנוני נפשו מגידים פניו היפות - מספרין ומתחננין: רחם נא נפש נענה ורעבה, הוי סתר לעירום וילין עמך הלילה באחת הפנות! עומד הוא בלב נשבר ומיחל לעזר - אבל תחת עזר בא רוגז, וצא צא אומרים לו.נאלם ונכלם הוא יוצא ונוטה שכמו,כחלש מרבץ גוו וממתין למכת מכהו החזק ממנו. אך זה יוצא וזה בא בצלמי בדמותי ומזכירני: הכר־נא, רבי שלמה! כך טולטלת אף אתה בנעוריך מבית הישיבה וכך באת גם אתה כעוף נודד לאחת העיירות במקים הזה בלבוש בלה עם בפתורי־־עצם לבנים, והיית מבקש רחמים לתת לך מקום בבית־־מדרש אחד להניח ראשך, ואיך נבלת בהתנשא ושכחת זאת היום. איך רם לבבך עתה, כטוב לך, בחסד עליון, ולא ידעת את נפש הגר ושפל. רוח, שבשפלותו היית גם אתה! אם לאספהו לביתך אפשר לא היית יכול , למה לא פתחת ידך לאחיך האביון, לתת לו די שכר לינה באחד המלונות. על כל פנים לא היה לך למנוע ממנו נדבות פה, דברים טובים ונחומים, ואתה לא דייך, שפטרת אותו בלי כלום, עוד גרשת אותו מפניך בחרפה.- לא עליכם, אחי, מכאוב כמכאובי ממכשול עוני אתמול וגם היום! - אף על פי כן לא תצטער הרבה - נחמתי את רבי שלמה - כאלה וכאלה עמנו מעשים בכל יום ואין מבני אדם מהרהר אחריהם. צא ולמד, הני סוחרים גדולים,שולחנים מפורסמים, גבירים ועשירים מופלגים אצלנו, שלוחצים את משרתיהם ורודים בם בפרך, אלה בעצמם מי הם? רובם ככלם הם משרתים, עולים משפלותם ועומדים ברום עולם. בנעוריהם היו משמשים בחנויות ובפנדקאוח ואכסניות ושמעו חרפתם מבעליהם לבשתם ולבושת ערות אמם מאה פעמים ביום. כך היא מבראשית במנהגו של עולם, הכל השכחה מצויה אצלם, מי שהרצועה בידו מלקה ואינו זובר שברצועה זו לקה הוא בכבודו ובעצמו אתמול. כרם רחבה ועזות וממון מעבירין את הזכירה, ועל קופה של שרצים, התלויה לו לגביר לאחוריו, מכסה הזהב, ועככרא דשכיב אדינרי סגיד לו. - אין דברי תנחומותיך מספיקים לי - השיב רבי שלמה - הרע אינו פוסק להיות רע כשביל שהוא תדיר. להלבין החטא כמה שהוא מצוי אצל הבריות, הרי הוא דומה כאלו נאמר, למשל, שחסרון השמיעה והדבור והראיה אינו מום, בשביל שכמה וכמה