Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 176

Scan of the page — Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)

Journal: Pardes
Volume: 2 (1894)
Date: 1894-01-01
Page: Seite 176 (sequence 190)
Language: Hebrew
Belongs to: journal volume
OCR quality: 63% known words query
IRI: …/8003959-8004266--498-8004455
Visual Library: page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

פ ר ד ם 176 האפר, העולין ומתאדמין בערפלי טוהר מנוגה העששית, שמשתלשלת ויורדת מן התקרה. אורה וחום ורוב נחת ונעימות בבית" שותים חמין ומספרים זה עם זה בחבה ורעות. כשהתקנתי עצמי בפרוזדור נכנסתי אל החדר הזו ועמדתי אצל הפתח מחריש ושותק. - מי כאן, מי כאן? - קרא הזקן ולא זע ממכון שבתו. - אין כאן כלום... יהודי כאן... ערבא טבא!- השיבותי בשפה רפה, עומד כבתחלה על מקומי. - מה הוא סח שם? - שאל הזקן משתומם, והרי זה קם ממקומו והולך ובא אלי. - מה הוא סח? לא כלום... ערבא טבא, אומר אני. -ערבא מבא -יפה הוא וטוב מאד; אבל בי, רבי יהודי, מה הוא מבקש ומה הוא בעי הכא? - מה אני בעי? איני בעי כלום. כך הוא, בדרך אגב... הואיל ואתינא להכא, אמרתי בלבי, כדאי הוא לילך ולראות את פני מכירי מאז. מה שלומך, רבי שלמה? זה כמה שנים לא ראינו איש את חברו. שנינו נזרקנו ברוב הימים. אתה שערותיך הלבינו ואף על פי כן לא נשתנית הרבה. מיד הכרתיך במצחך הגבוה ובקוצר ראייתך , אלה הן העינים המבהיקין ואלה הן השפתים, שרונז ושחוק כאחד משמשים בהן בערבוביא, זאת היא ההתלהבות וזאת היא תנועת הידים בשעת הדבור, כמו בימי הנעורים. נער־ זקן אתה, במחילת כבודך!- ואותי? אותי כלום אין אתה מכיר? - סיימתי בשחוק של חבה, מתמתח לפניו בכל מלוא קומתי ומחזיק בזקני. - המתין נא, המתין לי מעט - אמר שלמה והעמיד פניו עלי - עתה ידעתי: רכי מענדעלי... אחי רבי מענדעלי מוכר־ספרים אתה!- ברוך בואך! למה ביאתך בחשאי, דרך מבוא אפל לאחורי הבית, ועמידתך כעני כפתח? - וכי צריכים להשמיע קולי קולות בפעמונים וצלצלי תרועה, להודיע ולהודע, שפלוני הולך ובא בפומבי?! ואולם סלח נא, רבי שלמה, שהכנסתי בנעלי טיט ורפש לתוך ביתך וכל הרצפה טנפתי. - אין בכך כלום. הטיט אצל בני ישראל הוא זכר ליציאת מצרים - השיב רבי שלמה, אוחז בזרועי באהבה ומעמידני לפני בני ביתו, קורא בשם לשלשה הגברים ואומר: אלה סופרים עברים, רעי ואוהבי הנאמנים. סופרים עברים ואוהבים נאמנים! השתומם לכי כתוכי- וחתולים צרורים בשק אחד, נושכים וממרטין ושורטין זה את זה, עלו במחשבתי ועקמתי את חוטמי עקימה משונה. ברשות בעל הבית ישבתי אל השלחן וכוס חמין׳לפני. כין המסובים לא היו עוד הדברים שמחים כבתחלה, ולאחר שעה מועטת נשתתקו כלם. שתיקה זו מצויה על פי רוב אצל הבריות בביאת פנים חדשות לתוך חברתן. בה נשמעת נביחה־ חרישית של הכלב הרע, הרובץ לפתח לבנו, ופירושה: חשד, שנאה, תחרות וצרות עין,

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.