Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 110

פ ר ד ם 110 על הפתחים, ממש כמו בעיר! (צועקת לקראת המחבח נש הלאה! רב'לנו אביוני עירנו-מה לעניים בנאות־דשא? המחבר: (אל לבס אין לכחד בי "קבלרדפנים" בזו עלילה לדכא אף רוח משורר, ומה נם רוח סופר פרזי כמוני. אך אימת אשה לא תבעתני: הודות לרעיתי הארורה הנני מלומד מלחמה עשוי לבלי חת. אלכה לי אל הגברים! <הולך וננש אל השביה! אדוני, שמי חושי, ומחבר עברי הנני!- חשביה: ובבן? היוצא י מזה?"(הנשים וכלוב קמו ויתהלכו בגן* מה? הנך חפץ כי אקנה ספרך? עסקים כאלה נגמרים בבית מסחרי בעיר, על ידי מנהל עסקי. פה אין לי עת להתישב בדבר, גם אין לי שום חשבון לקנות ספר עברי. ח ו ש י 5 (בצחוק נאלץ) הן לא ספירים או פנינים החשודים על הזיוף אני מוכר לך, כי תאמר תנה לי זמן להתבונן בהם ולבקש חשבונות. ספר אני מגיש לך, ספר המהולל בפי כל המשכילים העברים, כי הוא עוסק בשאלה נכבדה, בשאלת "החנוך הלאומי״, והוא כתוב בלשון צרופה וברורה, אנא תן עיניך בו ותובח כי לא אהללנו במה שאין בו. ־ <אל לבס מה מאד תאב אני לשמוע "בקרתו"! אבל כנראה ינעם לו בי אנקש על ״מבינותר. חולדה: (בשמעה את שם הלאומיות נשא על שפתי חושי, מהרה לגשת אל אישה) מדוע יארך משאך־ומתנך עם האיש הזה? חשביה: (אל חושי) אין לי שום חשבון לקרא בעת את ספרך- הגד לי מה כתוב בו? ח ו ש י: (אל לבס כנראה גדולה קמצגותו מהדיוטותו. העבודה שלא ראיתי "סוחר זהיר״ כמוהו! - יבקול) בספר הזה הנני נותן לאחינו רמזים אחדים איך לחנך את הילדים ברוח עברי לאומי, למען יהיו נאמנים לעמם, לדתם ולשפתם גם בהתערבם בגוים ובהשתלמם בהשכלה. ח ו ל ד ה: (אל אישה בלחש> קנה את הספר והיינו לרצון לפני אסא - אנא קנה! הן קרבת הרופא נחפוץ כלנו-,ובמה נתרצה אליו אם לא "בלאומיות"?! חשביה: אל אשתו! צדקת, יש לי חשבון ־־(אל חושס ומחיר ספרך שקל או - פחות? ח ו ש י: (אל לבו! הדיוט עשיר מחויב לשלם גם בעד העניים המבינים ־ שאינם קונים.- ׳אל חשביה) מחירו שלשה שקלים, כזה נתגו לי בל הגבירים . ח ש ב י ה: ר.מ... "הלאומיות" איננה מאכל זול (אל לבס אבל חתן באסא לא מתרחש בכל יום-(אך יצא יצא חושי,ואםא בא). חולדה: (הולכת לקראת אסא) טוב מאד כי באת אלינו, אדוני. הנה האדון בלוב אומר עליך בי יהודי לאומי, כלומר ראטאדקסי אתה. ואולם אני ובתי רבות את ריבך ומחליטות כי תמים רעים אתה עמנו ועם כל המשכילים. ביחוד בתי,