Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 111

111 ב ע ו, ל מות העליונים אשר זכתה לאית־זהב בנית־הספר הגנוה, תמאן להאמין כי רופא ונאור כמוך יתגעגע אך על הזרנון ועל הבגדים הארוכים ועל הפאה הנכרית - ועתה אמור לנו עד היכן מגעת "לאומיותך"? כלוב: (אל לבוס הפתיה הזאת תפר בסכלותה מחשכות ערום כמוני, כי עתה יצטדק אסא ועטה עלי חרפה. (אל אםא> לא להכלימך אמרתי כזאת, כי אם להורות לנשים הכבודות את דרכי הלאומיות אשר נסתרו מהן,ולא אמרתי אלא מה שנודע לי משטה זו. אסא: וכנראה בקי אתה "בבחירתא" יותר מאשר בלאומיות, לכן הוצאת משפט מעקל.- אמנם כן, גבירותי, עברי לאומי אנכי: זאת אומרת, אני מביט על אחי היהודים לא כעל עצמות פזורות, לא כעל אברים מדולדלים בגוף אומות העולם והעתידים להבטל ב רוב,-כי אם כעל עם מיוחד, אשר-לו מסורה מיוחדת, דת מיוחדת, שפה מיוחדת - לא זרגון אבל שפת עבר - אשר לו גם אופי מיוחד ומנהגי־־חיים מיוחדים, ואשר גם בעבר לא חדל וגם בעתיד לא יחדל לשמור את עצמיותו וקוממיותו הרוחנית, ולכן אין לו לקבל מן העמים אשר בתוכם הוא יושב אלא את מנהגיהם המתוקנים, ולא את המסוכנים ז את ההשכלה האמתית המאירה את העינים - ולא את ההשכלה המזויפת המרעלת את הלב; את הטעם היפה-ולא את החצוניות הגחכניות. ולכן משתדלים אנחנו הלאומיים להכניס בלב אחינו את הגאון הלאומי, למען יוקיעו את יהדותם לעיני השמש ולא יתבוששו, כמו שכל העמים מתגאים בעממותם. לבן משתדלים אנחנו להפיץ את ידיעת שפתנו בקרב כל אחינו, ולכן אנחנו משתדלים להעיר בלב כל היהודים את האהבה לערש ילדותנו, לציון - הרת אומתנו. זוהי שטת הלאומיות בקצרה, .ולא אכחד מכן, גבירותי, כי אדיר כל חפצי להפיצה ברבים . חולדה: (אל לבה> דבריו נשגבו ממני ולא אבינם היטב, אף עוד נעלם ממני מה דעתו על הפאה הנכרית. (בקול) צלה בתי, הוציאי גם את משפטך על הלאומיות, וראה אדוננו הרופא כי לא לחנם נתן לך אות־זהב. צלה: (אל לבה) באהבת כלוב בטוחה אני, אבל אהבת אסא עוד מוטלת בספק. ואמנם שניהם כאחד טובים, אך כלתה נפשי להעיר קנאה בין איש לאחיו, אולי י.ל חמו עלי - מה נעים הוא להיות סבת מלחמה - אנסה אולי אצליח להחם הלבבות.- (בקול) אדוננו הרופא מדבר ברגש עז ובהכרה פנימית, ומי לא יפתח לב לדברי חכם כמהו?! ואף גם אני מסכמת לו בכמה פרטים, גם אני אוהבת את היהודים המשכילים, ואל פלשתינה נשאתי נפשי זה ימים רבים, )מעת אשר קראתי בספרים את הדר תפארת הבידוינים הערביים ואמץ נפשם; גם הקודרים והגרוזינים והטשרקסים השוכנים שם, לבבוני במשובתם הנשגבה, בעברתם הקשה, בקנאתם הממושכה ובאהבתם העזה. האח, מה יפה ורומנטית היא הארץ אשר בה ישבו עמים נפלאים כאלה!