Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 108

פ ד ד ם 108 לאומי״. את, עלמה עדינה, חכמה ומלומדת גדולה, אנל סוד הלאומיות העברית לא נגלה לך, כי אין מלמדים הכלים כאלה בבית־ספר.- הלאומיות היא שטה חדשה הדורשת מאת המחזיקים בה: לדבר אך זרגוץ, לקרא אך בספרים הכתובים עירית, .לאכול אך שומים ובצלים, ללבוש אך בגדים ארוכים - ואחרון אחרון עדיף: לשבת אך בירושלים. חולדה: עתה אכין: הלאומיים הם היהודים הראטאדקסים, רק בשנוי השם - ונם אסא אחד מהמונם? אבל אסא הלא רופא הוא, משכיל הוא, וזרנון איננו מדבר, ובגרים ארוכים איננו לובש, ונם בירושלים איננו יושב - ואיך תוציא עליו רבה כזו? כלוב: אנכי אינני בודה את הדבר מלבי: באזני ובאזני בעלך הנכבד התורה אסא את לאומיותו, ועוד זאת כי הוא מקנא לשטתו קנאה נתלה ומשתדל להכניס את כל היהודים תחת כנפיה. וכל בית אשר אין שם לאומיות, כלומר: כל בית המתנהג כדרך הארץ, טמא ופסול בעיניו. לעת הזאת עודנו מתראה כאהד האדם ואיננו משנה ממנהגי העולם, כי כך גוזרת השטה המשוגעת על כ ה נ י ה ו ש ל י ח י ה, למען יתחככו על הבריות ויוכלו לעשות נפשות "ללאומיות". ולפי דברי אסא הוא אחד מראשי השל יחים,ואין לו מטרה אחרת כי אם להפיץ את שטתו בין בל מכיריו, וכמובן נם אתם ככלל. חכו נא, עור מעט ונזר עליך, נכרת כבודה, להעביר תער על שערות ראשך ולהתכסות בפאה נכרית; עוד מעט ודרש ממך, עלמה עדינה, לשרוף את כל ספריך באש, ביחוד הרומנים הצרפתים המתוקים לנפש רכה כמוך, ותמורתם יביא לך תחנות חדשות הנדפסות בירושלים, ועוד מלי מעליותא כאלה. ולסוף יפתה את האדון חשביה למכור כל מה שיש לו ולעלות עמכן לפלשתינה, אל הארץ. אשר שם יצמח הפלפל ותפרח הצרעת, ח ו לד ה: אכל איך יתחצף להציע לפנינו, ומה נם לגזור עלינו כזאת? הן אנחנו עשירים,והוא אך רופא מתחיל-ובתי נמרה בית־ספר נבוה.באות־זהב- כ ל ו כ: כך דרכם של הלאומיים - אנכי בחנתי לבם ואדע כל מצפונותיהם - בתחלה הם מבקיעים אליהם את לב הבנות, ובכח הכת הם מושלים אחרי כן ברוח האבות ומטים אותם לכל אשר יחפצו. אבל נם אני אקוה כי בתך היפה והמשכלת תדע להזהר ובשאט נפש תביט על משוגע כזה. צלה: <אל לבה> אה! עתה נודע הדבר: כלוב מקנא באסא ואנכי סכת הקנאה! האח, מה נעים לי לדעת כי רבים לוחמים עלי - מי יודע אולי יועידנו כלוב לקרב? מה רחב ופחד לבי לקרב כזה! אכל יהודים הם נם שניהם, ויהודים מוקירים חייהם מאהבת עלמה. חולדה: <אל לבד,) בכל זאת נאה הרופא לבתי יותר מכלוב, וכבודנו יגדל על ידו מאד, ובגלל שדוך כזה נטל עלינו לעשות נם הנחות אחדות. ומי יודע אולי הפריז