Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 105

105 בעולמות העליונים חשביה: אני אוסף את ידי. אין לי שום חשבון.. א ל י ד ע: אם בן בא נא עמדי ב נ ל ו י. פתח נא את אוצרך הטוב - הוי, הוי רופא! אין בהה לשברך! הנך חסר שתים, בלי רחמנות. אבל הנחם: מי שאין לו מזל בקלפים מצליח בענין אחר-ואין לך מקום מסונל "להצלחה בענין אחר" כנאות־־דשא, כי זה ״שוק השרוכים״, ואם המרחצאות אינם - מועילים לגוף, אבל ל פלנ-נוף הם מועילים תמיר... כלוב: זה הקיץ החמישי אשר אני נוסע לשוק זה ועוד לא נזדמנה לי סחורה הגונה, ועודני בגפי. א ל יד ע: אין מביאים ראיה ממך; אתה בר־מזל מפורסם בקלפים , ובאמור, אין המזל מרקד לפני האדם בשני ״ירידים״ - אבל אסא רופאנו - אסא: ואולם אנכי אחרת אדרוש מאת ההצלחה: בי תאיר לי פנים למראשותי החולים, למען אצלח להשליך. טרף משני המות. (מתלהב מעט) גם על זאת אתפלל כי אצלח להעלות ארוכה לא רק לנו נדכא , כי גם ל ל ב חלל ו ל נפש יבשה - אל המטרה הזאת פני מועדות מיום צאתי מהאוניוורסיטט, זה כשלש שנים-(חשביה, אשר החל להריח "שיחה בטלה", קם להתהלך בנן). כלוב: נם רופא הנפש אתה?! ולמה כתבת' על דלתותיך רק "רופא למחלות נשים וילדים״? א ל י ד ע: היינו הך! כי מה הנה מחלות הלב והנפש אם לא מחלות נשים וילדים?! הנשים הן מחנכות הדור, והילדים הם ה דור בעצמו, ואם לפאות תהי למחנכות ולחניכים, והיה נם הדור בריא ושלם בנופו ובנפשו.- האם בונתי למחשבתך, רופא יקר? אסא: (בצחוק) כמובן לא עלתה בזאת במחשבתי, ומה שכתוב על לוח־דלתי איננו יוצא מידי פשוטו-אבל באורך יפה מאד. אף יש עוד להרחיב את הבאור ולאמר: כי חולי הנפש מבני עמנו, אשר עליהם אני מצטער, הם האנשים אשר לא יחושו את רנש ״הלאומיות״, אשר לא ידעו ולא יחפצו לדעת מה היא היהדות, והמתבוששים בעממותם ובמולדתם - והם ראוים להקרא בשם נשים וילדים: ב נ ש י ם הם אוהבים את החצוניות ואת ההתיפות, ו ב י ל ד י ם הם משתעשעים בחקוים. כלוב: אה! עברי לאומי אתה, ולאומיותך האריכה ימים נם בעמדך בעולם המעשה!.,. רופא ולאומי-זהו באמת חזון לא נפרץ; הבה, אתבונן בך בעומק העיון. ואנכי אמרתי כי ״הלאומיות״ היא רק שנעונם, רצוני לאמר תענונם הפרטי של סטודינטים אשר השחיתו את דרכי חייהם... (אל לבס המשנע הזה לא יהיה לי לשטן לא בבית חשביה ולא בבית אלירע, וכל העלמות תלעננה לו. אסא: (בכונה> אנכי יודע סטודינטים אשר השחיתו את דרכי חייהם, ואינם;7;