Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 104

6!* י 6 104 עליהם; לכן רואים הם חובה לעצמם לעשות תמיד כל מה שבעה״ב אומי/ ולא הם האשמים אם הוא אומר תמיד: בואו ונצחק בקלפים! - רק הסטודינט כלוב הוא האחד / אשר מלבד תכליתו העקרית המוליבתו לבית חשביה, הוא מוצא נם בצחוק עצמו תכלית מעשית, כי ״יד חזקה״ הוא, יד חרוצים, ובטוח הוא בי בשבתו אל השלחן עם שלשה אלה, שאינם מגבורי הבחירתא, הוא קרוב לשכר מאד מאד, ובבל פעם תורישמו ידו... והאדון חשביה איננו אמנם מצחק בתאוה עזה, רק פשוט מפני שהוא "כבד פה׳/ בלומר: מפני שהוא שונא לשוחח ולהרבות בדברים בענינים שאינם עניני מסחרו, ולכן בהקבץ אל ביתו אנשים החשודים על ״שיחות בטלות״ ומהר וחסם את פיהם בקלפיו אבל, כמובן; גם בצחוק לא תאלמנה השפתים לגמרי, בי לא רק העודים אסורים לקחת חלק בצחוק, כי גם ל א ל מ י ם לא הותרה הישיבה אל השלחן הירוק, ומה גם בצחוק הבחירתא, בי הצחוק החשוב הזה, כידוע, הוא גם מלחמת שפתים. אמגם המצחקים המהדרים יוצאים ידי חובת דבור בהברות קצרות ומקוטעות, וגם האדון חשביה מתאמץ להחזיק במנהג זה; אך אורחיו. וביחוד אלידע ואסא אשר הצחוק איננו לוקה את לבם כל עיקר, ישלחו לשונם חפשי לדבר לא רק ממין הענין כי גם מענינים שאינם נוגעים לבחירתא. לבן איעצכם, קוראים יקרים, להטות אזן לדברי המסובים, בתקותי כי שיחותיהם אינן שיחות בטלות. ומה גם כי בלא״ה אנוסים אנחנו להתמהמה פה עד שוב גברת הבית ובהה מן הרחצה - אולי ישעשעו דברי הגברים את נפשנו עד העת ההיא. ואולי נזכה לעמוד על אופ^ם מתוך שיחותיהם ומתוך מנהגיהם בצחוק. בי, בידוע, נחשב גם צחוק הקלפים בין הדברים אשר בהם אדם נבר.- חשביה: אני ראשון? בלעדי! בלי שש לקיחות וודאיות אינני קונה. א ל י ד ע ן ידוע מכבר כי סוחר זהיר אתה - אבל לא כן אנכי עמדי *. אחת ו ש ש! א ס א : יאל בלוב היושב פנוי באותה שעה׳ בוא נא אלי ועוץ לי עצה: האעביר את אלידע אם לא? כי אנכי אינני מלומד גדול בבחירתא. בלוב: (מסתכל בקלפי אסא) הנך באמת הדיוט גמור. במחילה. בגון דא קונים עד שבע. אמור: שתים! א ל י ד ע: לך זבה במקהך!- מה קנית? שמינית אדומה ועבד בושי? (מזמר בצחוק! צדיק מצרה נחלץ ויבא... אסא: (אל כלוב׳ מה תאמר עתה? אנכי הדיוט ואתה מלומד ומומחה, הוציאני נא מן המצר! בלוב: לא בי האשם. מזלך גרם. אגב טעיתי בפרצוף ימרמז לו באצבע על אחד הקלפים שבידו׳, אמרתי מלך הוא ואין זה אלא עבד.-אך הנעשה אין להשיב. השלך אלה השנים ופרסם חמש, כביבול שש במרובעים.- (אל לבו׳ תם זה חשב כי לטובתו יעצתיו... הלואי שיחסרו לו שתים. ונוסף על כסף הענושים!