Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 100

פ ר ד כ! 100 עד שלא נודע לנו מאומה מפעולות בנו רבי גמליאל הרביעי, ובנו של האחרון, ד יורן נשיאה, הוא ר׳ יהודה השלישי. שם האחרון לא נקרא גם על התלמוד הירושלמי, אשר; כפי הנראה , נסדר בימיו ובלי ספק ע״י בית דינו, שהיו בזמן ר׳ יונה וחברו ר׳ יוסי מסדרי הירושלמי, ושם הנשיא הבא אחריו, ר׳ הלל, לא נזכר בו. בעל מאור עינים (פרק כ״ר,) מביא בשם רב האי; כי בשנת תר״ע לשטרות; היא שנת קי״ח לאלף החמישי בטלו הסנהדרין והסמוכין בארץ ישראל *). אם אין כאן שום טעות סופר ובאמת בטלה הסנהדרין בשנה ההיא; בימי ר׳ יהודה השלישי; על ידי הצורר גאללום שהחריב את צפורי וסביבותיה, הנה אין ספק כי הקיסר יוליאנוס; שמלך משנת קכ״א עד קכ״ג, והאיר פניו לישראל בכלל ולר׳ יהודה נשיאה בפרט שקרא לו "אה" (ע׳ מבוא הירושלמי לפראנקעל צד קל״ו ע״ס, והרשה לבנות את בית המקדש, השיב את הסנהדרין על כנה. ואולי יש איזה טעות סופר בדברי רב האי וצ״ל שנת תרע״ו או תרע״ז לשטרות, ויהיה בטול הסנהדרין אחר מות יוליאנום. אחרי מות ר׳ יהודה השלישי עלה על כסא הנשיאות בנו ר׳ הלל, אשר עשה דבר גדול בישראל בקביעת השנים והחדשים. עד העת ההיא היו מקדשים חדשים על פי הראיה, ובכל חדש וחדש היו סומכים על עדות אנשים שראו את הלבנה במולדה החדש ועל פיהם היו קובעים את החדשים והחגים במקום הנשיא תיכף., ושלוחים היו יוצאים בערי המדינה ובגולה להודיע את היום שנקבע בו החדש, כדי לרעת את קביעת המועדים, ובן היו נוהגים בעיבור השנים ׳ע׳ ראש השנה כ״א, כ״ב וכ״ד, וסנהדרין י״א>. אך בימים האחרונים נשתנו הענינים. הגליות התפשטו יותר ויותר, הדרכים השתבשו מפני המלחמות, וקשה היה להשלוחים להגיע בעוד מועד למקומות הרחוקים, ממשלת דומי רדפה את השלוחים(סנהדרין י״ב>, אם מפני שחשדה אותם בהפצת מרד וחשבה שקביעת החדשים אינה אלא אמתלא בפיהם, או מפני שרצתה, כדברי איזו מבקרים, שגם בני ישראל ימנו לחשבון החמה כמוהם. הנשיאות יררה מגדולתה, הסנהדרין כבר נתבטלה לעיניהם פעם אחת!כדברי רב האי שהבאתי), והיה מקום לחשוש, שמא תצא פקודה עוד הפעם לבטל את הנשיאות עם הסנהדרין יחד ולא יהיה מי שיתעסק בקביעות השנים והחדשים ואז יבטלו המועדות מישראל, ואפשר עוד שבימי ר׳ הלל אלה כבר יצאה הפקודה לבטל את הסנהדרין *) בעל מאור עינים שם נבוך בכיטול הסנהדרין בעת ההיא, אשר לפי דעתו כבר בטלה קודם זה. אבל מדברי ר׳ יוחנן על גליות הסנהדרין שזכרתי נראה כי בשם זר, קי־או בל בית דין שעמד על יד הנשיא, וגם דברי הרמב״ם שהביא כעל מ״ע שם מיוסדים על דברי ר׳ יוחנן אלה, ומובן שר׳ יוחנן חשב רק עד זמנו ולא אותם שיהיו אחרי מותו. ושאלת בעל מ״ע שאם היתה סנהדרין בימי התנאים איך יכול ר׳ יהודה לחלוק ולומר שלא היו חבריה שבעים ואחד אלא שבעים, שהרי אפשר למנותם— אינה שאלה כלל, כפי שאמרתי בפרקים הקודמים, כי עיקר המחלוקת היא בזה אם לחשוב גם את האכ-בית-דין במספר הסנהדרין.