Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 99

99 פעולות חכמי ישראל הנתלה בפעולות רני היא סדור המשנה. אך דבר זה ידוע למדי ואיץ צורך להרבות בו בדברים. רבי מת כארבעים שנה אחרי עלותו לנשיאות ונשיאותו עברה לבנו רבי גמליאל בטבריא. אך גם הנשיא גם הסנהדרין אבדה חשיבותם.ובן דורו של רבי גמליאל השלישי. ר׳ יוחנן. בחשבו את גליות הסנהדרין מימי צאתה מלשכת הגזית עד זמנו אמר: ״ומבריא עמוקה מכלן. שנאמר ושפלת מארץ תדברי <ראש השנה ל״א) - לרמז בזה על שפלות הסנהדרין. רבן גמליאל השלישי לא הצטיין בחכמתו ׳כתובות ק״ג:) ומרכז חכמת התורה. אשר נושאיה היו אז בחירי תלמידי רבי. הם: רב <ר׳ אבא). שמואל . לוי וחבריהם. נעתק על ידיהם לבבל *.) . במקום שהרימו את מעלת ראשי הגליות. שכל עצמם לא היו אלא כעין פקידים ואנשי הכינים בין מלכי פרס ובין קהלות היהודים. על מעלת הנשיאים שבארץ ישראל שבכל אופן עמדו בראש הרת יסנהדרץ ה׳). ועל דבר הסנהדרין. ובכלל בתי דינין ואספת חכמים למנין אין שם זכר. כדבר שלא היה לו מקום מעולם בחיי היהודים אשר שם. בזה נתבאר מה שרבי גמליאל השלישי לא תקן שום תקנה.וגם בנו אחריו.ר׳ יהודה השני.הנקרא ר׳ יהודה נשיאה.לא היה בכחו להשיב כבוד הנשיאות. כאשר התיר ר׳ יהודה זה את השמן של נוים לא רצה רב לקבל את ההיתר (ע״ז ל״ו. וע׳ תום׳ שם ד״ה אשר) וחכמי בבל קראו לבית דינו ..בית דין המתיר את השמך ישם ל״ז>. הוא ובית דינו התירו להנשאג״כ לאשה שנתן לה בעלה גט על פי תנאי ידוע ישם׳. אך התירם לא נתקבל לחבריהם. מקרה שלא היה עד הימים ההם. כי הוראת הסנהדרין היתה תמיד נשמעת. בשעה שהציעו לפניו להתיר גם פת גוים לא נרצה מפחד פן יקראו אותו ״בית דין מתיר״ ישם). נפלא לראות. כי בעת שלא שמו לב לדברי הנשיא ובית דינו לא פחד חכם אחד בימיו או בימי אביו. להכריז בלי רשות הנשיא והסנהדרין: צאו וזרעו בשביעית כדי לשלם מסי המלך ׳סנהדרין כ״ס, בלי ספק על יסוד דעת רבי. שהשביעית תלויה ביובלות.- אחרי מות ר׳ יהודה נשיאה. הוא ר׳ יהודה השני. ירד כבוד הנשיאות לגמרי. *) אחד מסופרי מה״ע ״רום. יעוו.״, כדי לשלוח חץ בלב חובכי ציון, כתב כי היהדות נמלמה ומתח־. כעמל יהודי בכל, ולא יהודי ארץ ישיאל. אך אין לדבריו שחר. חכמי בבל לא בראו מאומה ושאבו אך ממקור המשנה והברייתות וכמו שנתחברו בא״י. וגם דרך למודם בא להם מרב ושמואל ולוי, חכמי ארץ ישראל. האמנם הם חדשו את פלפולם המייחד להם. אך על זה אסרו בעצמם ״במחשכים הושיבני וגו׳ (ב״ב כ״ד .) ור׳ זירא התאמץ לשכוח אותו (ב״מ ב״ה .) . גם לפי גזענו אין אנו, יושבי אירופה, בני יהודי בגל. בי אם בני ארץ ישראל גולי רומי. לרעתי גם מה שנתפש ם בינינו התלמוד הבבלי יותר מן התלמוד הירושלמי הוא אך מפגי סבות חיצוניות , שהיהיד־ם הראשונים באירופה, יושבי ספרד, היו יותר קרובים במסחריהם ובמשאם ומתנם אל יהודי בבל מאשר אל יהורי ארץ יש־אל. שנשמו אז דרכיה בזדון קיסרי רומי, ועל בן פנו בשאלותיהם לגאוני בבל ולא לחכמי א״י, וגם מפני שהחכמים השבוים כמו ר׳ משה ובנו ר׳ חנוך, ר׳ חושיאל ובו׳ שהפיצו את התלמוד הבבלי בספרד, היו בעצמם בני בבל.