Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 97

פ״ג; לא כדרך שנדו את ר׳ אליעזר בן הורקנוסי ועוד תקנות אחרותוע׳ כתובות שם>. התקנות האלה נעשו מקצתן בחיי ר׳ נמליאל ומקצתן אחרי מותו. רבן נמליאל נם בשעת מותו דאג לטובת עמו. בני ישראל נהנו לקבור את מתיהם בכבוד והדר רב (ע׳ ברית חדשה יוחנן י״ט מ׳), ובימי ר״ג היו מקרים שהעניים שלא היה בכחם להרבות הוצאות על קבורת מתיהם היו מניחים אותם ובורחים. רבן נמליאל צוה לפני מותו שלא יהדרו כלל את ארונו, רק יקברוהו בכלי פשתן לבנים ולא יותר. בראות העם כי הנשיא נקבר בלי שום פאר והדר החלו כלם לקבור את מתיהם בלא שום הידור והוצאות גדולות יבתובות ח׳>. ג. מרידת בר־כוכבא הביאה אחרית רעה ומרה מאד•לישראל. אדרינום, אחרי הכריעו לטבח כחמש מאות אלף נפש מישראל זמם למחות את שם ישראל. לתכלית זאת נזר עונש מיתה על לימוד התורה, שמירת השבת, מילת הבנים וכיוצא בזה(ברכות ם״א, סנהדרין י״ד, עבורה זרה י״ח>. בני ישראל, כמובן; הערימו ועברו חקי הצורר ונפשם עיפה להורנים. באותה שעה נאספו החכמים בלוד בעלית בית נתזא והחליטו ברוב דעות: בשעה שחרב חדה מונחת על צוארו של היהודי אז יעבור על כל העברות שבתורה ואל יהרג; חוץ מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים; שהיהודי חייב למסור נפשו עליהם וסנהדרין ע״ח>. הואיל ולא מצאנו בשום מקום שהיה מושב הסנהדרין בלוד צריך לחשוב בי ההלכה הזו נקבעה לא על פי הנשיא ולא על פי הסנהדרין; אך באספת חכמים שלא מן הסנהדרין. איזו שנים אחרי מות רבן נמליאל עברה הנשיאות לבנו; ר׳ שמעון השלישי; או רבי שמעון בן גמליאל השני. אך בימים ההם נפל כבוד הסנהדרין כל כך; עד שמלבד שהנשיא העומד בראשה לא נקרא בתואר;;רבן" שנקראו בו הנשיאים הקודמים <ע׳ דרבי המשנה 85!); לא נתיחסו לה נם איזו תקנות, ר׳ שמעון בן גמליאל שאמר: אין מעברין את השנה ואין עושין בל צרכי צבור אלא על תנאי שיקבלו רוב צבור עליהן ותוספתא סנהדרין פ״ס •); לא היה יכול בשביל כך לתקן תקנות בזמנו; שנתפזרו החכמים ונתרבו הישיבות ובתי הדינין; וקבוץ רוב ראשי הצבור למקום אחד; ביהוד בזמן שקבוץ בזה היה יכול להביא בלב הרומיים חשד של התחדשות המרד; היה *) התקנה האחת שחקן רשכ״ג אינה נוגעת בצרכי צבור אלא בכבוד הנשיא החכם והאב-ביח-דין (הוריותי״ג:), שבזה, כנראה, היה חפץ להחזיר עטרת הנשיאות ליושנה; ושעל כן לא מצאה חן בעיני מתנגדי הנשיאות (שם.).