Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 94

פ ר ד ם 94 ועוד חכמים אחרים היו להם ישיבות ובתי דינים מיוחדים, כל אחד מהם חשב עצמו למחוקק חקים לעם ונעשית התורה כאלף תורות. לפי השערתי קבעו בזמן ההוא את ההלכה הידועה: אין בית דין רשאי לבטל דברי בית דין חנרו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין(עדיות פ״א),הלכה נחוצה מאד בשעה שדגים בתי הדינים והמחוקקים, כדי שלא יהא זה אוסר וזה מתיר, זה מחוקק חק וזה מבטל אותו, המחלוקת תתרבה והתורה תהיה לתורות הרבה . מדי דברי במשנת עדיות אחשוב לא למותר להניד השערתי, כי כונת המשנה היתה *! אן לאסור על איזה בית דין לבטל דברי בית דין אחר בן דורו, אבל לא דברי בית דין שקדם לו, שאין בזה חשש של פרץ ורבוי הכתות. לפיכך אמרה המשנה: ״אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו״, היינו בן דורו, ולא אמרה "אין בי״ד אהד יכול לבטל דברי בי״ד אחר", כאילו מראש כונה המשנה להרחיק מעליה הבנה בלתי נכונה, ובאמת אין דרך אחרת בפירוש המשנה הזאת, כי מלבד שאין בידנו מדר, נכונה למוד בה את ערך חכמת פלוני ופלוני שחיו בזמנים שונים, ולרעת מי היה יותר גדול בחכמה אם, למשל, ר׳ יוחנן בן ברוקה או ר׳ נחמיה - הנה אין בשום מקום בספרות התלמודית כל רמז כמה חברים היו בבית דין פלוני שתקן איזה דבר או גזר עליו, ואיך יוכלו המאוחרים לדעת אם עולים הם במנין על בית דין הקודם או לא? כן אין לומר שהמנה שאין סנהדרין אחת יכולה לבטל דברי סנהדרין הקודמת לה, שאם כן אין מקום למעלה של מ נ י ן, כי כל הסנהדראות היו שוות במנינן ואיך תשום המשנה תנאי שאין לו אפשרות! על פי הדברים האלה כונת המשנה רק על שני בתי דינין שבזמן אחד, כגון בית דינו של ר׳ טרפון ובית דינו של ר׳ עקיבא , חברי בית דין זה, כמובן, היו ידועים לחברי בית דין השני גם בחכמתם גם במנינם והכל היו יודעים מי מהם גדול בחכמה ובמנין, ובכגון זה יבול להתקיים תנאי המשנה בנקל. על פי זה מובנות שתי המשניות יה׳ י•׳ שם> בעדיות, שכפי ההשקפה הראשונה הן סותרות זו את זו. הראשונה אומרת, כי אף על פי שהלכה כרבים בכל זאת מזכירין את דברי היחידים שהתנגדו לה, כדי שיוכל בית דין האחר לסמוך עליהם , אם יראה את דבריהם נכונים, כלומר שאם יבא בית דין אחר בן דורו לבטל את דברי אותו בית דין ויצטרך לו לדעת מספר הרבים שקבעו את ההלכה שהוא חפץ לבטלה, ואז אם מספר הרבים שבבית דין השני יעלה על מספר הרבים שבבית דין הראשון יוכל לבטל את הוראתם, ועל כן מזכירין דברי היחידים, כדי להודיע שהם לא נחשבו במנין אותו בית דין, וצריך לנכות אותם מן המנץ, ולפיכך אם מספר הרבים של הבי״ד השני עולה על מספר הרכים של הבי״ד הראשון הוא יכול לבטל את דבריו. המשנה השנית מבארת למה מזכירין דברי היחיד ׳״) ממאמרי הנ״ל נהוואסחאד שנה שלישית חוברות א׳ וב',