Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 92

£ י ד 5 92 (ברבות כ״דס. תלמידים הרבה שנתרחקו בימי רבן גמליאל מבית המדרש על שלא היה תוכם כברם, כלומר שיראת חטאם לא היתד! באמת במרה שצריך היה לדרוש מהם על פי חיצוניותם (ואפשר הכונה שהיו בעלי מחלוקת, אשר הנשיא האוהב שלום ואחדות מצא אותם למפריעי השלום), שבו ונתקבלו לבית המדרש, והויכוחים הרבים בענינים שונים שהיו אז על ידי רבוי התלמידים, הועילו בינם לברר הלכות רבות ולקבען להק <שם>, אולי להוכיח להנשיא כי לחנם הרחיק בימי תקפו את החכמים ההם מבית המדרש בפחדו מהם ורוח מחלוקתם. לא למותר אחשב להביא בזה איזו מן הענינים שנקבעה בהם הלכה ביום ההוא על פי הכרעת בית דינו של הזמן ההוא או הסנהדרין. החליטו, כי הספרים שיר השירים וקהלת קדושים הם כשאר כתבי הקדש וכמוהם מטמאים את הידים (ידים פ״נ מ״ה1. דבר זה היה שנוי במחלוקת ימים רבים. מכבדי התנ״ך חשכו נם את הספרים האלה לקדושים, אך הדייקנים ס־ח-ס^ס-ו^) לא נחה דעתם מן הספרים ההם, מפני שתוכנם נונע לפלוסופיה ואהבה ואין בהם דבר המיוחד להיהדות. האמנם נם ספר איוב אין לו יחם עם היהדות והיהודים, אך את הספר ההוא יחסו למשה רבנו (בבא בתרא י״דב/ושם מחברו עמד לו כי לפחות בנוסח העברי יתחשב בין הספרים הקדושים. הנני אומר ״בנוסח העברי׳/ כי בהעתקה הארמית, השפה המדוברת אז, לא היה הספר רצוי לחכמים, ורבן גמליאל עצמו בקראו בו פעם אחת אנוס היה על פי דברי אחד החכמים לגונזו, היינו לבערו מן העולם (שבת קט״זז. אך ביום ההוא נדחתה דעת הדייקנים והספרים ההם הושוו ליתר כתבי הקדש. בו ביום דרש אחד החכמים, כי צדקת איוב היתה מאהבתו לד׳ ולא אך מיראת העונש, כמו שאמרו עד העת ההיא איזו מן החכמים, ודבריהם הוטבו בלי ספק בעיני הדייקנים, שלא רצו להחליט, כי נם איש מאומות העולם יוכל להיות צדיק בתמימות, בלי סבות אשר יסודן באהבה עצמית <עי׳ סוטה כ״ז). כן קבעו להלכה,כי הגרים מבני עמון ומואב כשרים לבא בקהל (עי׳ דברים כ״ג ד), היינו להתחתן עם בת ישראל, נם בדור ראשון. ההלכה הזו הסותרת לדברי התורה מתבארת בזה שבני עמון ומואב שהיו בזמן התנ״ך כבר נלו ממקומם ועל מקומם באו עמים אחרים, לא כני האומות ההן, ואין האיסור חל עליהם(ידים פ׳׳ד מ״ח. אפשר כי נם ההלכה הזאת נקבעה להוציא מלכם של הדייקנים. העברת רבן גמליאל מנשיאותו לא ארכה, אך מפני כבודו של ר׳ אליעזר בן עזריה, שכבר נתמנה לנשיא נם הוא, קבעו כי שלשה שבועות בחדש ישב רבן גמליאל בראש הסנהדרין, ושבוע אחד בחדש - ר׳ אלעזר בן עזריה (ברכות שם). אך המחלוקת לא פסקה . אם נם לר׳ אלעזר בן עזריה לא נתיחסה שום תקנה והנהנת הענינים כנראה נשארה בידי רבן גמליאל, אך כבוד הנשיאות שנשפל ע״י