Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 90

ראוי להשתומם, כי המבוכות הפנימיות שהיו בארץ לא הפריעו את התפתחות העם בשלמותו. הכהן הגדול יהושע בן נמלא, חבר הסנהדרין ואוהב הרומיים נתן חק (בלומר: הציע לפני הסנהדרין תקנה שנתקבלה) ללמד את כל הבנים. בבר זכרתי, כי שמעון בן שטח תקן בתי ספר בערי הפלך, שלמדו בהם נערים משש עשרה שנה ומעלה. אך התקנה הזאת לא הביאה את התועלת הדרושה. ראשונה, נשארו הילדים בני העירות הקטנות בלא תורה , שנית - הנערים הגדולים היו בועטים ברבותיהם ולא קבלו עליהם מרות, ולהרחיק את שני הקלקולים האלה תקן יהושע בן גמלא שבל הבנים בני שש שנים ילמדו תורה, ושייסדו בתי ספר בכל עיר ועיריב״ב כ״א א׳). התקנה הזאת היתה לה רק מטרה של אהבת החכמה, מבלי שתהיה לה סבה פוליטית ממלחמת הימים ההם, מפני שמתקנה, יהושע, היה אוהב נאמן להרומיים ומתנגד לכת הקנאים שואפי מלחמה. התקנה הזאת, כנראה, היתה האחרונה מן התקנות שנתקנו בזמן הבית. __ ב. התנאים. "אבדה הארץ"! מאות אלפים נהרגו במלחמת אחים ובמלחמה עם האויב, מאות אלפים נמכרו לעבדים, והחיים המדיניים נטלו מישראל. אך "יעקב לא מת!" באשר אבדו להעם חייו המדיניים, האריך ימיו בחיי דתו. בגופו היה משועבד לרומא, אך לא ברוחו. הוא לא היה כיתר העמים מנוצחי רומא לתת את נפשו אל ההדר והזמה של העם השודד ״רומי חייבת״, ולא לבד שלא הפץ להתבולל עם המנצח הנבל, כי גם לתועבה היה לו הכבוד שהתפארו בו יתר המנוצחים, כבוד "אזרח רומא". הוא ידע כי כבוד האדם הוא לא כה מתניו, שישנו גם לחית יער, גם לא שוד וזמה, המהפכים את האדם לחית יער, אך כה נפשו ורדפו אחרי הטוב והישר, כי כיור ישראל צפון במוסדות דתו הרוממה. הדעת הזאת נתנה לו כה להאריך ימים ולבלות גם את רומא, גם עמים אחרים .,. האב־־בית־דין ר׳ יוחנן בן זכאי, אשר נמלט בעוד מועד לאספסינום, התישב ביבנה ויסד שם סנהדרין. ואם אמנם הנשיא שנהרג, ר׳ שמעון, השאיר בן,.אך אם מפני שהיה עודנו צעיר לימים, או אולי מפני שהרומיים לא האמינו בבן נשיא הרפובליק העברית ועל כן לא קימו בירו את הנשיאות בשעת חירום ההיא, איך שיהיה, ראש הסנהדרין ביבנה, אם בשם נשיא או בשם אב־י־ביודדין (זה יותר.נכון, עי׳ ראש השנה ל״א> היה רבן יוחנן בן זכאי. רוב התקנות שתקן רבן יוחנן נושאות עליהן חותם המצב המדיני של הימים ההם. ברור כי המורה החכם הזה השתדל בכל בהו שהעם ירגיל עצמו אל הרעיון,