Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 89

89 פעולות חכמי ישראל ותלמידי הלל התנגדו להן. כראות הקנאים תלמידי שמאי כי על פי דרכי ההגיון והמדרש לא ישיגו מטרתם; נשענו על כה חרבם. המבוכה החלה. תלמידי הלל, שלא הורגלו לראיות מוכיחות המובאות מפי החרב, כפפו ראשם, ובאופן כזה יצאו שמונה עשרה גזרות הנודעות(שבת י״ג ב/ ירושלמי שם הלכה א׳), אשר לא הביאו לישראל תועלת יתירה;שכת קנ״ג:>. קרוב לשער, כי איזו מדעות בית שמאי שלא נתקבלו להלכה היתר, מטרתן לעורר את העם כנגד בית הורתם והרומיים. נקה לנו למשל את מצות חנוכה. עד בית הלל ובית שמאי היה המנהג-נר לכל אחד ואחד. משבאו •בית שמאי אמרו בליל ראשון מדליק שמונה ופוחת והולך, עד שבליל האחרון מדליק אחת, ובית הלל אמרו בליל ראשון מדליק אחת ומוסיף והולך, עד שבליל האחרון מדליק שמונה. המחלוקת הזו נתבארה בתלמוד (שבת ב״אס באופן• שאינו מתקבל על הלב. לדעתי רצו בזה בית שמאי לתת רמז להעם, בי כבוד החשמונאים, אשר לזכר נצחונם נקבע נר ——ן- "1^11,רוז<|1ו'ו?*ת־ו 1־1 ו־1"! חו־ו'ו״ון'*יי ~ י ׳־', ־|י־~ ־"!ן וי ז־ ^{1?(■ן1>'<ווח,י־'~,ו' ־׳ יו־1ן1ץי 1--!!-■!1- י ■ו■ 1■ וו 1,111־ ח!<!111111!1 ז י וי■;!1־ווווויוון*1! 11111*1 יוון־!"*! חיץ ■!ז! ין׳ <—ןי<,*■ח^י^וייו חנוכה, פוחת והולך עד שיהיה לאין, ועל כן ראוי לישראל להשתדל לקחת לו את .1 י. .*?1*1***> ■..)01^*>^.׳>]101וויזו^*>^<יו0■>*■ו* ■■וי* .1 וויו 1.11 ■יי—1<ויו- חפשיותו ביד חזקה. אך בית הלל, להפך, רצו לתת תקוה להעם בי כבודו וחפשיותו יגדלו וירבו כמספר נרות חנוכה אך הנלהבים ההם שקלו למטרפסם בעד התלהבותם, ->י3יי*יי*^י^ו>^8י> 111■^><■■ 1!■*י י . קשי ערפם והתנגדותם לצרבי החיים ההוים, ומלבד שלשה דברים - בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה, כלומר דעתם אינה נחשבת כלל אפילו להוציא ממנה איזה היקש צדדי, וכאילו לא נאמרה מעולם. במלחמת אספסינוס גזרו על עטרות חתנים ובמלחמת טיטוס נזרו על איזו מתכשיטי הכלות. באותה שעה גזרו על לימוד הבנים יונית(כנראה היתר, הגזרה ההיא על ל ש ו ן יונית שהיתה אז, כנראה מדברי ציצערא כעד ארכיום, הלשון השלטת בין מרום עם הארץ בכל המדינות)(סוטה מ״טז ״). הגזרה האחרונה, לפי השערת רכים, היתד, סבתה עון מעלו של יוסף פלאוויוס, אשר על ידי הכבוד שרחש לבו להשכלת הרומיים בגד בעמו האמלל ויתמבר לשונאיו ההם. אך הגזרות שבמלחמת טיטום לא נתקבלו להעם (בנוגע לתכשיטי הכלות עי' שבת נ״ט תוד״ה ולא, ובנוגע ללשון יונית עי׳ סוטה שם ע״ס. הסבה לזאת, לפי דעתי, מפני שבעת חירום ההיא כמעט שלא היתה סנהדרין לישראל. האב־בית־דין, ר׳ יוחנן בן זכאי, כראותו מראש כי נפלה יהודה התמלט לאספסינום עוד לפני הזמן ההוא (גיטין נ״ח, והנשיא ר׳ שמעון, כנראה מבקשת ריב״ז מאת אספסינום(שם), לא היה כחיים אז, ואם כן ישבובהסנהדרין ברובה הקנאים והפריצים, ומובן כי גזרותיהם לא נתקבלו, לפחות לזמן ארוך. *) הפרשן הגדול רש״י אומר שם, כי מלחמת טיטום היתד, בעת מלחמת הורקנום ואריםטובלום החשמונאים, על דבר המלוכה. הדבר הזה מעיד עד במה צדקו דברי שאמרתי במקום אחר' בי ראשי גדולי חכמינו בעת ההיא לא היתה להם שום ידיעה נכונה בדברי ימי ישראל. (6)