Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 88

להשתתף בקרבן אחד ולצאת בו ידי חובתן, הוזילו את המחיר ומכרו שתי תורים או שני בני יונה ברבע דינר •כריתות ח׳ א׳). הוראתו השנית היתה להשוות את הצדוקים לבני ישראל גמורים לכל דבר <עירובין ם״א ס. כפי הנראה רצה הנשיא שבעת הצרה הכללית, בימי מלחמת היהודים עם הרומיים, יתאחדו כל בני ישראל מבלי הבט על דעות שונות בדרכי אמונה. בסוף ימי נשיאות רבן שמעון, קרוב לזמן החרבן, מרדו היהודים בהרומיים בגלוי, ואחרי מפלת שר צבא הרומיים, קוסטיום נאללום, באשר הרימו המנצחים ראשם לזמן קצר, שבה הסנהדרין לכבודה הראשון, ונשיאה רבן שמעון היה בעין פריזידענט להרפובליק העברית. יש משערים, שבימים ההם היה גם אב בית דין / היינו עומד בראש הסענאט, והוא ר׳ יוחנן בן זכאי, מה שלא היה מזמן מות שמאי. אם בן הוא, החליפו הנשיא והאב בית דין את תפקידם. רבן שמעון, בפי דברי יוסף פלאוויום, עסק בענינים המדינים, ורבן יוחנן - בעסקי הדת. יותר נבון לשער, שר׳ יוחנן בן זכאי היה כעין סגן להנשיא וממלא מקומו בעניני הדת, מפני שבשעת החירום ההיא היה הנשיא טרוד בעניני הנהגת המדינה. הוא "הפסיק" את הבאת עגלה ערופה זע׳ דברים ב״א א ~ ט׳) ושתית מים המאררים;ע׳ במדבר ה׳ י״ב - ל״א׳, מפני שרבו הרוצחים והמנאפים יסוטה מ״ז א׳>. על יתר תקנותיו של ר׳ יוחנן בן זכאי אדבר למטה, מפני שהן היו אחר החרבן, ורק שתי אלה, עגלה ערופה ומים המאררים, בטלו בפי הנראה קודם החרבן, הראשונה מפני שאז ביהוד רבו הרוצחים הסיקוריים, ומים המאררים, שיש עמהם הבאת קרבנות, היו יבולים לפסוק בהוראתו אך קודם החרבן, בי אחר החרק בטלו ממילא כבל מעשי הקרבנות. שנאת היהודים ללוחציהם הרומיים עברה בעת ההיא בל גבול. הדבר הזה פשוט וטבעי. בעת המלחמה בין השודד העז ובין הנענה והנגש המבקש חפשו המגיע לו במשפט, אי אפשר שתבא השנאה עד גבול ידוע, לבלי להוסיף. אך האסון היה שסבסכו את הדת בענינים האלה, בעת שלה אינו נאה כלל להתערב בעסקים באלה. דבר כזה יתבאר אך בקוצר דעתן של חכמי הדור ההוא, בית שמאי ובית הלל שלא שמשו כל צרכן (שם מ״ז ב׳), וגם זה היה כתולדה מוכרחת ממקרי הזמן ההוא. אך בעת שלום ובשלות השקט יכול האדם להקדיש מחשבותיו לתורה ולחכמה ולהבין דבר לאשורו, אבל לא בעת תרועת מלחמה, המושכת אליה את כל האנשים הישרים והנלהבים ואינה נותנת להם להשתלם בהתפתחותם ולשפוט על בל דבר במתינות. בעת ההיא נאספו הקנאים בני בית שמאי והנוחים והעלובים בני בית הלל בעלית חנניה בן חזקיה, אשר בנו אלעזר עמד בראש הנושאים נם המרד! ובאותה ישיבה הוצעו לפניהם עצות ותחבולות להרחיק בל התקרבות גם בין אנשים פרטיים מתוך היהודים והרומיים . תלמידי שמאי הסכימו להעצות ההן,