Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 87

ז8 פעולות חכמי ישראל רבן גמליאל תקן איזו תקנות נדולות ונכבדות, שכפי הנראה היה צורך בהן לחיי העם הפשוטים. הנני אומר: "הפשוטים׳/ מפני שהתקנות האלה אין להן יחם אל החיים המדינים שבימים ההם. היותר נכבדות שבתקנותיו הן: הבעל ששלח גט לאשתו ע״י שליח וחזר בו יכול לבטל את הגט רק בפני השליח ההוא; אך לא שלא בפניו, באשר נהגו עד הימים ההם;גיטין ל״ם - שמא ימסור השליח את הגט ההוא; מבלי דעתו שנתבטל; להאשה והיא תנשא בו לאחר; מה שאפשר שהיה מעשה כזה בזמן ההוא; ועל כן נקבעה התקנה ההיא. בן תקן שיכתבו בגט את שמות המגרש והמגורשת בבל לשון; היינו שיכתבו גם את שמותיהם העברים, גם את שמותיהם היונים . <שם ל״ח; כי פעמים שהמגרש או המגורשת נודעים במקום זה בשם העברי; ובמקום אחר - בשם היוגי; והיה אם תבא המגורשת עם גטה למקום שבעלה או היא נודעים בשם אחר לא יאמינו לה שהיא מגורשת מבעלה. כן הורה להתיר אשה על פי עד אחד המעיד שמת בעלה;יבמות קכ״ס; אם גם לפי החק אין מקבלין עדות מפי עד אחד (דברים י״ט ט״ח; אך משום עגון הורה הנשיא להקל וסמך על הפסוק כצורתו שפוסל העדאת עד אחד "לבל עון ולכל חטאת׳/ היינו לענוש את הפושע על פי ער אחד; אם גם התלמוד פסל בכח המקרא הזה בל העדאה היוצאת מפי אחד. ה׳ גראטץ וה׳ ווייס מיחסים לרבן גמליאל את התקנה; שבעניני צדקה לעניים ורפואת חולים ובכלל בעניני גמילות חסדים; לא יהיה הבדל בין בני ישראל ונכרים <גיטין נ״ט: ס״א). כעשרים שנה לפני החרבן עלה על כסא הנשיאות רבן שמעון; בנו של רבן גמליאל. על שמו נמצאו שתי הוראות #>, האחת בעניני קרבנות והשנית על הצדוקים. ההוראות האלה יכולות הן שתהיינה למופת בתכונתן הנפלאה לבל העומדים בראש דת ישראל. לפי החק חייבות נשים יולדות וזבות שתי תורים או שני בני יונה לקרבן (ויקרא י״ב ב - ח; ט״ו כ״ה - ל/. פעם אחת באו לירושלים הרבה נשים; שהיו עליהן הרבה לידות או הרבה זיבות; אך זמן רב לא היו בירושלים; בלי ספק מפני סבת המהומות ומרידת היהודים; ועל כן לא הביאו עוד קרבנותיהן; ועל כן בבואן עתה היתה כל אחת מהן צריכה להביא קרבנותיה כמספר לידותיה או זיבותיה. במקרה זה השתמשו התגרים וקבעו מחיר שתי תורים או שני בני יונה דינר זהב (כ״ה דינרי כסף. כששמע הנשיא בדבר נשבע בבית המקדש שלא ילין הלילה עד שיהיה מחיר שתי תורים או שני בני יונה דינר כסף. מה עשה? בא להסנהדרין והורה; שהאשה שיש עליה הרבה לידות או זיבות יוצאה ידי חובתה בקרבן אחד. ההוראה הזו פעלה את פעולתה: התגרין; שבלי ספק פחדו פן ילך הנשיא עוד הלאה ויתיר לנשים הרבה *) ראוי שלא לערבב תקנה (או גזרה) בהוראה. הראשונה נקבעת על פי רוב דעות בסנהדרין או בבית דין, ויכולה להבטל אך בבית דין על פי סבות מיוחדות (עדות פ״א מ״ה) י אך האחרונה איננה רק דעה פרטית של חכם אחד, שיש רשות לחבריו לחלוק עליה .