Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 80

5 ר ד 6 80 לאחר זמן או לו גם "באחרית הימים׳/יהיה הצדק לבדו אדון העולם כולו,"צדיק אתהה׳"- בזה אין הנביא יכול להטיל ספק, אף על פי שרואה בעיניו בי "דרך רשעים צלחה״;׳ לפי שהרגשת ההברה המוסרי להושיב את הצדק על "כסא הכבוד" מושלת בו ממשלה יותר חזקה נם ממראה עיניו - ״אך משפטים אדבר אתך״ - קורא בלי פחד וחרדה הצדק התחתון אל הצדק העליון. ״המשפטים״ האלה יקלו את מכאובו, והוא שב לעבוד עבודתו "ולחיות באמונתו". . ונביאי־ה צדק האלה, שהתנשאו ברוחם על נבולות עמים ומדינות והטיפו למשפט וצדקה בכל המין האנושי; לא חדלו מצד אחר להשאר אמנם נם בנים לעמם ישראל; אף הם ראו בו את העם הנבחר; ומדי דברם בו יכול השומע להאמין שאין להם בעולמם אלא אותו בלבד. אבל נטיתם לצד אחד; לצד אותו האידעאל הכללי; הראתה פעולתם נם על ״לאומיותם״; באופן שגם היא אינה אלא כעין המשך מרעיונם היסודי. בי עם כל תוקף אמונתם בנצחונו של הצדק המוחלט; הנה מה שישאו עיניהם בפעם בפעם אל "קץ' הימים" יעיד עליהם; כי "רוח־הקדש" שבלבם לחשה להם לפעמים; מה רבה ומה קשה עוד העבודה הדרושה לבני אדם עד שיגיעו לידי בך, ובי בעבודה כזו אי אפשר להסתפק בעובדים יחידים ונפרדים, המתמכרים אליה איש איש בפני עצמו; במקומות ובזמנים שונים ובהפסקים בינתים; אלא צריך שתמצא לה חברה אחת שלמה; אשר מדור לדור; בלי הפסק; תהיה "נושא תמידי מיוחד" לכה הצדק לעומת כל שאר הכהות השולטים בעולם,־ אשר מרצונה הטוב תקבל עליה את "העבדות" הזאת;להשאר עד עולם תחת הממשלה המוחלטת של רעיון יחידי ולהמצא בעבורו במצב מלחמה תמידית עם מנהגו של עולם. ואת המשרה הזאת; הגדולה ונשגבה, אך לא יפה ומכובדה; ראו הנביאים - כדרכם תמיד לראות את חפצם הפנימי באלו כבר ישנו במציאות בעולם החיצוני - על שכם אומתם הקטנה; באהבתם אותה. אידעאלם הלאומי היה לא ״ממלכת כהני ם׳/ כי אם - "מי יתן־ והיה כל עם ה׳ נביאים"; להיות גם הוא מצדו לכח מקורי; כח הצדק; בתוך ההרמוניא המורכבת של החיים האנושיים בכלל; כמו שכך היו הם עצמם בתוך החיים הלאומיים שלו ביהוד. אבל; ככל כח מקורי; התננש גם הרעיון הנבואי הכפול-האנושי והלאומי- בעולם המעשה עם כהות אחרים; אשר עצרו בעד מהלכו ולא נתנוהו להתנועע חפשי לנפשו; ותוצאת ההתמי־שות היתה נם פה תערובת פעולותיהם של כ ל הכחות בהרמוניא מורכבת חדשה;- ומתוך הרעיון הנבואי יצאה כבה תורת כ ה נ י ם. - מתחלה; בל זמן שלא פסקה הנבואה לגמרי; היו על בן הנביאים "אנשי ריב" לבהנים עוד יותר מאשר לבל העם. לפי שהם; בעלי הרעיון החי; ששאבוהו בכל מקוריותו ממעמקי לבם ובו לבד האמינו לכבוש את כל היקום; לא יבלו להסתפק