Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 78

פודם 78 תוספת נח חדש.- ולפי שאין שום כח מגיע לעולם לידי נצחון שלם ומוחלט; לכן אין שום אחד יכול להתקים לעולם בלי שמירה מעולה מצד אותם האנשים המסורים לו. ואם <מה שיקרה פעמים רבות>; לאחר שעשה הרעיון החדש רושם ידוע על מהלך החיים; נעשים בעליו עצמם "רחכי־לב׳/ המכירים ומודים שאי אפשר להטות הכל לצד אחד כלבד, והרי הם שמחים בחלקם ומסתפקים כאותה "הפשרה" המוכרחת שיצאה מאליה על ידי התנגשות הכהות,- אז ימצאו אולי הם עצמם חן יתר הרכה בעיני המון כני החברה, נושאי ההרמוניא הכללית; אבל יחד עם זה יחדל רעיונם מהיות עור כה מקורי כפני עצמו; ונם הרושם שככר נעשה על ידו הולך ומשתנה ומתמעט על ידי פעולתם של כהות אחרים, ישנים וחדשים, העומדים על משמרתם ושואפים להתמלא איש מחורבנו של חברו, בעוד שהוא אין לו עוד נושא מיוחד אשר ישמרהו ויתאמץ להגדיל חוג פעולתו על חשבון האחרים. וההבדל הזה בין שני מיני העבודה המוסרית לשם רעיון אחד הוא שהפריד בימי קדם בין הב ה נ ים והנביאים. הנביא הוא "בעל צד אחד". רעיון מוסרי ידוע ממלא כל חדרי לבו ובולע אותו כולו; עם כל חושיו ורגשותיו; עד שאין ביכלתו״להסיח דעתו ממנו אף רנע; אינו יכול לראות את העולם אלא דרך אספקלריא של רעיונו; וכל חפצו ועמלו הוא לנשם את האחרון בשלמותו בכל חזיונות החיים. בעד האידעאל הזה נלחם הנביא כל ימיו עד מקום שידו מנעת; הולך ומפזר בחותיו בלי חמלה ובלי חשבון ושימת־ל לב לתנאי־־החיים ולדרישת ההרמוניא הכללית. הוא צופה תמיד רק במה ש צ ר י ך להיות לפי ההכרה הפרטית שבלבו, לא במה שאפשר להיות לפי המצב הכללי מחוצה לו.- הנביא הוא על כן כה מ ק ו ר י. פעולתו עושה רושם על תכונת ההרמוניא הכללית; בעוד שהוא •עצמו אינו נגרר אחר הרמוניא זו; אלא נשאר תמיד בפרטיותו; קיצוני, מצומצם; שומר משמרת צד אחד ועינו צרה בבל נטיה לצד אחר. ובאין לאל ירו לעולם להשיג חפצו במלואו; לכן מלא הוא תמיד כעם ומכאובים ונשאר כל ימיו ״איש ריב ואיש מדון לכל הארץ״. ולא עוד אלא שהמון בני חברתו; אותם הנמרים "מרובי־צדדים"; ילידי ההרמוניא הכללית, קוראים אחריו ג "אויל הנביא משונע איש הרוח״; ובנאוה ובוז יביטו על ״צמצומו״ וקיצוניותו, מבלי שיבינו, כי הם וחייהם עם כל צדדיהם הרבים אינם אלא "קרקע עולם׳/ שספגה אל תוכה את השפע היוצא מתוך התנגשות פעולותיהם של ענקים מצומצמים כאלו. לא כך הוא הכהן . הוא עולה על הבמה אחר שכבר הצליחה הנבואה לפלם נתיב לרעיונה; להטות את "התנועה הבינונית" במדה ידועה אל "צדה" ולכונן ככה "הרמוניא כללית" חדשה בין הכהות הפועלים. ואף על פי שנם הוא; הכהן, משמש את הרעיון ׳וחפץ בקיומו; אבל הוא אינו מבני־ענק, ובאין בלבו העוז הדרוש