Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 76

6 א 1 6 76 אלו בדרך מהלכם, המכריחות את בל אחד לנטות במדה ידועה מן הדרך הרצויה לו לבדו, שהיה הולך בה אם היה הולך יחידי. ולוא היינו זוכים איפוא , כסוקרטם / לשמוע באזנינו את "ההרמוניא השמימית׳/ היינו שומעים אולי רק התמרמרות תמידית בין "העולמות העליונים׳/ שכל אחד חונר שארית בהו לכבוש לו דרך על .פי נטיתו הפרטית ואינו רוצה לותר משלו בשביל חבריו אפילו בל שהוא; אבל מתוך שכולם עושים בן, אין נם אחד משיג חפצו הפרטי במלואו, וככה יוצאה ההרמוניא החיצונית מאליה, על ידי פעולותיהם של כולם ובלי הסכמת אף אחד מהם. ולא עוד אלא שאם בדרך נס היו מקצתם מתמלאים פתאום מה שאנו קוראים "רוחב־לב׳/ עד שהיו יוצאים מחוג חפציהם הצר להבין ולהקיף גם חפצי חבריהם והיו מפנים מקום זה לזה בעין יפה! אז היו סדרי בראשית נהרסים רגע אחד והעולם היה חוזר לתהו ובהו. ואלמלי נתנה רשות לעין לראות את הנעשה בעמקי ״העולם הקטן״, בנפש האדם,היינו רואים גם שם חזיון דומה.לזה. חכמי ישראל הקדמונים, שהביטו על הכל באספקלריא מוסרית, ראו בחיי הנפש רק שני "כהות מקוריים": היצר הטוב והיצר הרע. והמלחמה בין שני אלו הכהות המתנגדים נמשכת כל ימי האדם, בלי הרף ובלי ליאות, ואין שום אפשרות לעשות שלום ביניהם, אחר שכל אחד רוצה דוקא להשיג כל חפצו בשלמות, עד הקצה האחרון. היצר הרע הוא רע בהחלט ואין בו אף ניצוץ טוב אחד; עד זקנה ושיבה אורב הוא לאדם, מסיתו למעשים רעים ומעורר בו תאוות שפלות, ובל מגמתו להוריד את בעליו עד הדיוטא התחתונה של חטא וזוהמא ולא ידע רחם. ולעומתו, היצר הטוב הוא טוב בהחלט, אינו יבול י לסבול את הרע באיזו צורה ובאיזו מדד. ולאיזו מטרה שתהיה, מתעב כל ״הבלי העולם הזה״ ואפילו במקום שקיום האיש או המין תלוי בהם, וכל עסקו ועמלו הוא להרים את בעליו מעלה מעלה ולעשותו רוחני כולו. "יקוב ■הדין את ההר"-זהו איפוא הכלל שאוחזים בו שני היצרים, כל אחד מקצהו. אבל מפני זה עצמו, ששניהם אוחזים בו, איך גם אחד ״נוקב את ההר״, אלא ״תנועה בינונית״, המגיעה לפעמים למדרגת ״הרמוניא״ ידועה, יוצאה מתוך פעולתם של שניהם יחד ואינה נותנת לא לזה ולא לזה להחריב את העולם על ידי נטיה מוחלטת לצד אחד בלבד. ומעשה .היה - תספר הגדה אחת יפה - שתפסו הצדיקים את היצר הרע ושמו עליו משמר, והיה היצר הטוב השליט היחידי בעולם במשך שלשת ימים, "ובעי ביעתא בת יומא ולא אשתכח". וחכמי אירופא האחרונים, המביטים על הנפש באספקלריא אחרת לגמרי, מוצאים בה אמנם הרבה יותר משני בחות, אבל פעולות הכהות האלה הם מצירים להם גם כן באופן דומה לזה. פולהן(ם1110ג!*?) הצרפתי רואה נפש האדם באלו היא חברה אחת גדולה ובה אישים לאין מספר: רשמים, מושגים, הרגשות, נטיות ובו׳,