Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 75

75 פ ר 1 ר י 6 השתנות הכח הרוחני בארצות מגורם.- ויהודי צרפת עודם גם ■עתה "נושא ההתבטלות ומרכז החקוי״ לאחינו שבמזרח.אבל גם שם אין המצב הזה אלא זמני, עד ■שירגישו האחרונים בנפשם את הכה החדש. - וככה / כל מה שאיזה חלק מעמנו מוסיף בה רוחני, כן הולך הוא ומשתחרר מתחת שלטון החלק האחר, מרכז.חקויו.לפנים, וכן הולכת סכנת ההתפרדות הלוך וגדול. אבל גם מן הסכנה הזאת יש הצלה אחת, ו-ר ק אחת. כמו שבמצב "ההויה" מגיעה החכרה להתלכדות אישיה, למתת נטיותיהם ה ע צ מ י ו ת, על ידי איש מרכזי שבתוכה/-כן גם במצב ההתפרדות תוכל האומה להגיע להתלכדות חלקיה/׳ למרות נטיותיהם המקומיות/ על ידי מקום מרכזי / אשר מצד עצמודלא בשביל איזה יחם מקרי וזמני / יהיה "כהו גדול למשוך אליו כל הלבבות׳/ לסבב לכל חלקי־העם המפוזרים ״התבטלות״. במרה ידועה, באופן / שתוצאות חקוי־ההתחרות של כלם תמצאינה להן ב ו כור מצרף וקשר מאחד. ואם בימי ההתפרדות הראשונה, בילדותו של עמנו, הספיקה גבורת־דוד עם חכמת־־שלמה ל ב ר ו א לו מקום מרכזי כזה / ״ששם עלו ש ב ט י ם שבטי יה״/ הנה עתה / בזקנותו, לא גבור בגבורתו ולא חכם בחכמתו אועשירבעשרו יעצרו עוד כח לברוא בריאה חדשה כזו / ושלא בטובתם עתידים על כן כל הרוצים באחדות האומה להכנע סוף סוף מפני ההכרח ההיסטורי ולשאת עיניהם למזרח / אל מרכז־החקוי הקדמוני. ח. כהן ונביא. המכניקא מלמדת, כי שני כהות של תנועה שאחד מהם פונה / למשל, למזרח והשני לצפון/כשהם באים כאחד/הם מולידים תנועה בינונית, שאינה פונה לא לכאן ולא לכאן, אלא הולכת באמצע. בזמן שהיו בני אדם רגילים ליחס כ ל. תנועה לרצון מניע, היו אולי מפרשים גם את החזיון הזה כאלו עשו שני הכהות המקוריים פשרה ביניהם ומרצונם הטוב באו לכלל הסכמה שיסתפק כל אחד במועט, כדי לתת מקום גם לחברו. אבל עכשיו, שאנו מבחינים בין תנועה רצונית למכנית, הרי אנו יודעים, כי לא בדעת ורצון מולידים פה הבחות המקוריים את "פשרתם״,כי אם, אדרבא, כל אחד מהם עושה רק את שלו, משתדל לבלי לזוז ממהלכו אף כמלא נימא, אלא שמן ההשתדלות הזאת עצמה של שניהם יחד, יוצאה ממילא תנועה שלישית, ממוצעת, שאינה מתאימה כשלמות לא לזה..ולא לזה. גם תנועות הכוכבים במסלותם מוגבלות, כידוע, לא רק על ידי יחוסו של כל אחד מהם בפני עצמו אל השמש, אלא, נוסף על זה, גם על ידי פעולותיהם אלו על