Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 74

פ ר ד 6?4 ותאבד מאליה, וער אז הם מחקים מעשי אבותיהם, כשהמקרה מביאם לכך, באיזה מין ״התבטלות״ מלאכותית, לשעה קלה, באלו לא הם המה העושים, בי אם רוח "האבות" היא שנתלבשה בהם באותה שעה ועושה מעשים אלו באותו אופן שהיתה רגילה לעשותם לפנים. ניגר חורץ משפטו, שהכותב עברית בזמן הזה אינו משמיע בלל לרוחו העצמית מה שמוציא מקולמסו, אלא שלא במתכון הוא חי אז בעולם אחר, עולם התלמוד והרבנים, ונמשך אחריהם במהלך מחשבותיו. והמשפט הזה צודק באמת ביחוסו לרוב חכמינו שבמערב(במו שיעיד עליהם סגנונם), שנפסק כבר הקשר בין שפת אבותיהם ובין ישותם הפרטית. אבל אותם הסופרים העברים שבצפון ובארץ ישראל, ששפה זו עודנה גם עתה חלק מישותם, מרגישים בשעת כתבם, להפך, את הצורך לכתוב דוקא מתוך עצם רוחם הפנימית, ומתאמצים על בן לתקן את הלשון ולהרימה למדרגת השלמות הדרושה, עד שתוכל רוחם להתלבש בה ברוח, במו שבך היתה רוח האבות מתלבשת בה בזמנם. וכשאנו רואים איפוא את ניגר זה עצמו וסיעתו מקדישים בל ימיהם וכחותיהם לתקונו של חלק אחר מנחלת־האבות, לפי מושגיהם, ואינם יכולים להסתפק פ ה במה שמסתפקים שם,- הרי זה לנו אות נאמן, כי פה הוא מקום חיותה של ישותם העברית, אשר לא מ ת ה בלבם, כי אם נ צ ט מ צ מ ה, ובי חפצם האמתי והפנימי (בין שמודים בן לעצמם ולאחרים או לא) הוא 5 "לגלות את רוחה העצמית באותן הדרבים שעושה כן המחוקה לרוחו". מפני התבוללות אין לגו לירא איפוא גם לעתיד לבוא? אבל יש לנו לירא מפני התפרדות. כי אחר שתכונת עבודתם של בני עמנו להשתלמות ישותם הלאומית תלויה בבל מקום בתכונת הכח הרוחני הנברי, השורר במקום ההוא והמעורר אותם לחקוי של התחרות,- הנה יש לדאוג, שמא תתפרד העבודה הזאת לדרכים שונים, לפי השתנות הבח הרוחני בארצות שונות, עד בי ברבות הימים לא יהיה עוד ישראל נוי אחד,אלא שבטים שבטים נפרדים,כמו שכך היה בראשית ילדותו.- ודאגה זו יש לה באמת סמוכים מן הנסיון. הנה בארצות הצפון, למשל, קבלו בני ■ישראל את ראשית השכלתם מאחיהם שבאשכנז. נושא ההתבטלות, ועמה גם מרכז־ החקוי, היה להם אז לא הכח הרוחני הנכרי שבמקומם, בי אם - זה שראו באחיהם ההם. ועל כן חקו את האחרונים ״חקוי שלם׳/ מבלי שים לב לשנוי המקום והמצב, כאלו היו גם הם אשכנזים גמורים לכל דבריהם. אבל אחר זמן, כשסגלו להם הצפוניים את "ההשכלה" במדד. ידועה והרגישו בנפשם את הבח החדש, עברו מהתבטלות להתחרות גם ביחוסם ליהודי־אשכנז והתחילו לשנות ממטבע שטבעו אלו, לפי