Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 73

6 1 ו ר י ס 73 יפיה לכל העולם ולהשפיל מפניה גאון חכמת היונים. כלומר: על ידי החקוי; שסבתו הראשונה היתה התבטלות מפני הכת הרוחני הנכרי, הצליחו לסגל להם את הכח הזה ולעבור אז מהתבטלות להתחרות. אלמלי היו אותם ״הזקנים׳/ שתרגמו את התורה ליונית בשביל יהודי מצרים / מתרגמים עם זה נם את אפלטון לעברית בשביל יהודי ארץ ישראל, כדי לעשות את הכה הרוחני של היונים לקנין עמנו בארצו ובלשונו; אז קרוב להאמין; כי גם בא״י היתה ההתבטלות עוברת להתחרות, ובאופן עוד יותר נעלה ויותר נכבד להתפתחות רוח־ישראל העצמית " וממילא לא היו קמים אז בעמנו "בוגדים מרשיעי־ברית" ולא היה לו אולי צורך בחשמונאים ולא בכל אותן התולדות הרוחניות, שסבתן הראשונה מונחת בזמן ההוא. ומי יודע אם לא היתה גם ההיסטוריא כולה של ■המין האנושי בוחרת לה אז דרך אחרת לגמרי. אבל הזקנים ההם לא עשו כן; ורק בזמן מאוחר הרבה; בימי השכלת הערביים , נעשה הכה הרוחני של היונים לקנין עמנו ב ל ש ו נ ו; אך לא עוד ב א ר צ ו. ובכל זאת, גם בעת ההיא, על אדמת נכר; עברה ההתבטלות בזמן קצר להתחרות; והחקוי בצורתו ז ו עשה נפלאות. השפה; הספרות; הדת - כלן חדשו נעוריהן ויחד עזרו לגלות רוחה העצמית של היהדות על ידי הכח הרוחני החדש. וכל כך היה אז הכה הזה לאחדים עם ״הישות העברית״, עד כי לא יכלו חכמי הזמן להאמין כי נכרי הוא להם וכי אפשר היה לישראל באיזה זמן גם בלעדיו; ולא נתקררה דעתם עד שמצאו הגדה קדמונית, שסוקרטם ואפלטון למדו חכמתם מפי הנביאים וכל החכמה היונית גנובה הוא מספרי ישראל שאבדו בימי החורבן. ומני אז עברו על עמנו עוד הפעם שתי תקופות בזו אחר זו: אחת ארוכה; של התרחקות גמורה; ואחת קצרה; של התבטלות גמורה. אבל גם הפעם הנה הוא הולך וקרב כבר אל ההכרה, כי לא בשתיהן הישועה; כי אם בדרך השלישית שבינתים: דרך השתלמות הישות הלאומית על ידי חקוי של התחרות. סימני ההכרה הזאת נראו לא רק בעת האחרונה; משנעשתה "לאומיות" לדגל מיוחד בישראל, כי אם עוד זמן הגון קודם לכן, מצד אחד, בבריאת ספרות.עיונית בלשונות אירופא על דבר רוח היהדות וערכה, ומצד אחר, גם בתנועה מעשית לתקון צוררדהיהדות החיצונית. התנועה המעשית הזאת נחשבה אמנם בעיני רבים; ובתוכם גם איזו מן ״המתקנים״ עצמם; כפסיעה גסה לצד ההתבוללות. אבל טעות הוא בידם בשההתבטלות הגיעה כבר למדרגה כזו " שאין בעליה מרגישים עוד שום קשר פנימי עם "נחלת־האבות" ורוצים באמת להשתחרר או לשחרר אחרים ממנה על ידי התבוללות בחברה נכרית; - אז אינם מרגישים עוד גם את הצורך להרים נחלהזולמדרגת־השלמות הדרושה לה; לפי מושגיהם; אלא אדרבא; נוטים יותר להניחה כמו שהיא; עד שתכלה (5)