Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 70

פורם?0 ההתבטלות רוצה האדם לחקות אתרוחושלהמחוקה, המתגלה בפעולותיו, ועל בן מחקה הוא את האחרונות בשלמותן/ מבלי לשנות ממטבע שטבעה בה הרוח ההיא המושבת אותו אחריה. אבל במצב ההתחרות! בל חפצו של המחקה הוא לגלות את ר ו ח ו ה ע צ מ י ת באותן הדרכים שעשה בן המחוקה לרוחו ה ו א, ועל כן משתדל / להפך, ל ש נ ו ת מן המטבע שטבע האחרון, כהשתנות רוחו מרוחו של זה או מצבו ממצבו של זה. וגם חקוי זה מביא תועלת לכל חברה. אם חקוי־ההתבטלות בלפי "האבות" הוא הכה המעמידה והמחזיקה, לבל תנוע לכל רוח, הנה חקוי־ההתחרות בין אנשיה הוא הכה המוליך אותה לפנים, לא ברעש ותמורות פתאומיות, בי אם על ידי המצאות 'קטנות תמידיות; המצטרפות במשך הזמן לחשבון גדול ועוברות גם את הגבול שגבלו "ראשונים", אבל לא לעולם מצטמצם החקוי רק בתוך חוג בל חברה בפני עצמה, התפתחות החיים מביאה סוף סוף את החברות השונות להתקרב זו לזו וללמוד לדעת אשד, רעותה. ואז מרחיב החקוי את גבולו ועובר מחברה לחברה ומעם לעם, תבונתו של חקוי זה תלויה בתבונת אותן החברות עצמן שפגשו זו בזו, אם שוות או קרובות הן במרת כחן ומדרגת השכלתן; אז דרכן להתחיל שתיהן תיכף בחקוי של התחרות ז לומדות זו מזו דרבים חדשים להתגלות רוחן ומשתדלות לעבור זו את זו בדרכים אלו. לאבן אם אחת מהן קטנה וחלושה הרבה מחברתה בבחותיה הגופניים או הרוחניים; עד שתרגיש חולשת־הדעת והתבטלות הישות; בראותה פתאום את רעותה הטובה ממנה,- אז מביאתה ההתבטלות לחקות הליכותיה של האחרת לא לשם התגלות רוחה העצמית, בי אם מכבוד והכנעה בלבד; ועל בן - חקוי שלם; בלי שנוי; ולא רק באותם הענינים שגרמו לה את ההתבטלות ושהחברה המחוקה הגיעה בהם באמת למדרגה גבוהה, בי אם גם בדברים שזו האחרונה עצמה אינה מחזיקה בהם אלא בעקב התבטלותה מפני העבר הרחוק שלה, שמצד עצמו לא היה בהו גדול כלל לגרום התבטלות לחברה אחרת. מצב כזה מסוכן מאד לקיומה של החברה הנמצאת בו. ההתבטלות החדשה, מפני החברה הנכרית, מחלישה מעט מעט את ההתבטלות הישנה, מפני ״האבות״; מרכדהחקוי עובר על כן יותר ויותר מן האחרונים אל הראשונה, ורגש הישות הלאומית או החברתית, באין לו על מה שיסמוך, הולך וכלה מאליו, עד שלבסוף מגיעה החברה לאותו המצב הזר, שאינו לא חיים ולא מות, "שרפת נשמה וגוף קים". ואז מתחילים אישיה להוציא איש איש את ישותו הפרטית ממצב זה על ידי התבוללות גמורה בתוך החברה הנכרית. ויש גם אשר ראשי־החברה עצמם