Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 68

פרדס 68 להביאנו לידי הודאה בעיקר הדבר, כי מדה מגונה זו היא באמת אחד מן הדברים .שעליהם עומדת חברת־האדם ושבלעדיהם לא היתד. יכולה להברא ולא להתפתח אחר שגבראה. הגע בעצמך! אלו היו בני אדם מטבעם בלתי נגררים במאומה זה אחר זה, אלא בל אחד חושב מחשבותיו ופועל פעולותיו רק "ממעמקי עולמו הפגימי׳/ מבלי להמשך אחר שום כה הנובע מנפש אחרת. - וכי בני־אדם כאלו יכולים היו להגיע לקנינים חברתיים מוסכמים: להקים ומנהגים קבועים, למושגים דתיים ומוסריים משותפים לבל.ובדומה מן הדברים. שבכללם הם אמנם תולדות טבעיות מסבות כלליות. אבל בפרטיהם אי־אפשר להם בלי סבות בודדות. אינדיבידואליות? ומה שעולה על הכל: איך היתה הלשון נבראת ומתפתחת באיזו חברה. אם איש לא היה מחקה את רעהו. אלא בל אחד היה ממתין עד שמצב כחותיו הנפשיים יביאהו לקרוא לבל דבר דוק א, בשם פלוני. כמו שקורא לו חברו?-ואם אין לשון אין דעה. והאדם לא היה מתרומם לעולם על הבהמה. ואולם גם החקוי לא היה מספיק לסבב התפשטותם של קנינים אלו בין בל אישי החברה. אם היה מביא את בל אחד מהם לחקות כל חבריו ב מ ד ה א ח ת ב ש ו ה. שהרי אז היה מספר נושאי־החקוי שוה למספר המחקים. והיה בל אחד בוחר לחקויו בכל דבר "נושא" אחד מהרבה. לפי "מצב בחותיו הנפשיים,/ וחזרה איפוא השאלה למקומה.- כדי לצור צורה אחת לכל החברה. צריך על בן שימצא לו החקוי מרכז אחד כ ל ל י. אשר כהו יהיה גדול למשוך אליו בל הלבבות. את הקרובים אליו - בלי אמצעי. ואת הרחוקים - באמצעות הקרובים. ולהיות ככה הנושא היחידי או הראשי לחקרם של כלם. מרכז כללי כזה נמצא באמת בבל חברה בראשית התפתחותה. וביחוד באותה העת הקדומה. כשרוח האדם היתה מתיגעת לטפם ולעלות מתהום הבהמיות לחיים אנושיים. חברתיים. במצבו השפל ההוא;שאנו מוצאים דוגמתו גם עתה אצל השבטים ..הפראים״). בהיות האדם כל ימי חייו בסכנה תמידית מבל צדדיו. הרגיש ביותר את ערך ה כ ח ויכבד את החזק ממנו כמלאך אלהים. עיני כל משפחה או שבט היו נשואות אז ב י ר א ת ה רו מ מ ו ת אל ראשה ומגנה. "נשיא אלהים אשר בתוכה".והישות הפרטית של בל אחד. עם כל תכונותיה ונטיותיה. כמו נתבטלה לגמרי מפני הדר־ גאונו של "האידעאל" הזה. על כן לא יפלא.כי היה הוא המרכז הראשי. שאליו נמשכה מאליה מדת־החקוי שבלבות בני חברתו בזמנו. וכלי בוגד. מיוחדת. בלי כל מטרה עצמית. רקבעקב התבט ל ו ת הישות השפלה מפני הגבוהה עליה. נעשו דבריו ומעשיו והליכותיו לקנין הכלל כלו. הקנין הכללי הזה עבר בירושה מאבות לבנים.וגם בתוך הבנים בכל דור היה..נשיא־־אלהים״. ששמר נחלת־אבות באמונה והוסיף עליה גם משלו, במקום שלא היתד, מספקת עוד לצרכי החיים ההולכים