Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 67

67 פרורים קופרניקם, אינן אלא תולדות ההכרח הפסיכולוגי, לאחד באיזה אופן שיהיה שני נחות פנימיים חזקים המתנגדים זה לזה. ועל כן, כל זמן שתמצא החברה צורך כאמצעים כאלו; כדי להמציא מנוחה לנפשה כנדון זה; עתידות הן העלילות להתקים ולהתחדש תמיד, ואין חכמה ואין עצה להבהירן. ואולם; על יסוד האמור אפשר לחשוב; כי הצורך הזה באמצעים מלאכותיים אינו אלא זמני; כי מעט מעט, על ידי פגישתם התדירה של העבר וההוה; שאנו בעצמנו משתדלים בה, תתרגל החברה במציאות ״שתי רשויות״ אלו בקרבה, ויש יום אשר הסתירה שביניהן, אחר ״שתש כהה מרוב ימים״, לא תרגיז עוד מנוחת הלבבות גם בלעדי כל אמצעי מת!ך ואם כן, אין הדבר מן הנמנעות, שבמשך הזמן תתחזק ותתפשט "ההומניווה" יותר ויותר, עד שתקיף באמת בל בני האדם 5 לבנים, שחורים, אמוצים ובו׳, עד שתפרוש כנפיה גם על החוטאים היותר גדולים; כחפץ ״קרימינולוגים״ ידועים, והעולם ימלא צדק ויושר; חמלה וחנינה; ביחם לכל הבריות; וגם על קן צפור יגיעו רחמיו; - רק "חוץ מן היהודים". ואם יקום אז אדם וישאל: "איך יתכן הדבר; והלא הסתירה גלויה ובולטת?״ ישיבו לו חכמים בפקקי: כשאנו עסוקים כהומניות נשכח את היהודים; וכשאנו עסוקים ביהודים נשכח את ההומניות". ואנשים פשוטים ישיבו בפשיטות: ״טענה ישנה היא זו״._ ז. חקוי והתבוללות. בשם ״חקוי״ אנו מכנים; על הרוב לגנאי; כל מה שאדם אומר ועושה; חושב ומרגיש; לא ממעמקי עולמו הפנימי; כתולדה מוכרחת ממצב כחותיו הנפשיים ויחוסם אל העולם החיצוני; כי אם מפאת הנטיה הטבועה בו להדמות אל אחרים; ומפני שהם בך;אף הוא בך. אם; כדעת פלוסופים ידועים; הטוב המוסרי הוא טוב ב ע צ ם והרע רע בעצם; ואנו מבחינים בין שניהם לא על פי היקשי השכל; כי אם על פי "חוש מוסרי" מיוחד הנטוע בלבנו ״ - אז רשאים אנו בודאי לחשוב את החקוי לפחיתות מוסרית; אחר בי החוש המוסרי שבלבנו אינו אומר ״טוב״ למדה של קופים זו. אבל אם; כדעת אחרים; ההבחנה בין טוב לרע מיוסדת על שקול שכר כל דבר בנגד הפסדו ביחס להצלחתה והתפתחותה של החברה האנושית; אז אפשר להטיל ספק בצדקת משפטו של החוש המוסרי בנדון זה. יבול להיות אמנם שיש הפרזה ונטיה לצד אחד בשיטתו של אותו חוקר צרפתי 0>1)־81יר.); היושב ודורש בשנים האחרונות; כי כל ההיסטוריא אינה אלא פרי החקר; הפועל לפי ״דוקים״ ידועים; אבל התבוננות כל שהיא דיה