Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 61

61 פרורים במסרם אלו לאלו את ־מצוותיה ובפעלם אלו על אלו ברוחה על ידי דבור ומעשה,- לכן אפשר לאמר בצדק; כי במעמקי לב כל אחד מאישי החברה יושבים אלפי היפנוטיזורים נסתרים, המצוים עליו בחזקה: ״כך וכך תהיינה דעותיך; כך וכך מעשיך!״- והוא שומע, מבלי דעת בי שומע הוא; הוגה דעות ועושה מעשים ־ כמצווה עליו; ומוצא עם זה גם ראיות נכוחות לדעותיו וטעמים נכונים למעשיו/ ולא ירגיש שרוח אחרים חושב מתוך מוחו ומעסק את ידיו, בעת שרוחו העצמי; "האני" הפנימי שלו; זר לפעמים לגמרי לבל אותם ההגיונות.והמעשים; אלא שאין קולו נשמע מפני'קול המונו של ״האני״ החיצוני; "אני של דברים"(כמו שקורא לו אחד׳מפלוסופי צרפת); אשר הלבישתהו החברה. ולפי שאין החברה בוראה לה בכל דור מחרש את קניניה הרוחניים■ וארחות חייה; אלא דרכם של דברים אלו להולד בה בראשית ימיה; על ידי תנאי החיים; וללכת אחרי כן הלוך והתפתח במשך דורות רבים עד שמקבלים צורה מוגבלת נאותה לה; ואז הם נמסרים בירושה מדור לדור בלי שינוים עיקריים;- לבן אפשר לאמר עוד יותר; כי גם החברה כולה בכל דור אינה בעייקרה אלא בלי־תשמישו של רצון הדורות שקדמו לה; וההיפנוטיזורים הראשיים המושלים בלי נבול ברוח היחיד והצבור הם איפוא בני עבר רחוק; שכבר עלו עשבים בלחייהם לפני מאות או אלפי שנה; ועדיין קולם נשמע ומצותיהם נשמרות ונעשות באהבה וכבוד; •מבלי שידע האדם או הדור איה הגבול בינו ובינם, בין שלו ושלהם. כשאנו שומעים איפוא בני אדם מדברים גבוהה על אתת "ההברה הפנימית" שבלבם; אשר לפיה יוציאו משפט על אמת ושקר; טוב ורע, יופי וכיעור,- יש לנו צדקה לחשוב אז; שאם היינו יבולים לנתח את "ההברה" הזאת ולמצוא את היסודות שהורכבה מהם; לא היינו מוצאים בה על הרוב אלא מצוות שונות שלי היפנוטיזורים שונים מזמנים שונים; שעל ידי הסתבכות סבות שונות בחיי החברה נזדמנו יחד בנפשות בני האדם הללו ולבשו צורת ״האני״ שלהם.-בשעה שהכהן הנודע ״מורטארא״; למשל; שולח את רעמיו מעל הבמה על ראש מתנגדי האמונה הקתולית וממעמקי "הכרתו הפנימית״ משתדל להוכיח ישרה ואמתה;- יש לנו צדקה לחשוב אז " שאלו לא חטפוהו הבהנים הקתולים בילדותו מזרועות אמו היהודית ולא הביאוהו ביד חזקה תחת שלטון היפנוטיזורים ידועים; קדמונים ואחרונים, היתה הברתו הפנימית מורכבת עתה מיסודות אחרים לגמרי; והיפנוטיזורים אחרים; משונים מאד מאלה; היו מדברים עתה מתוך גרונו באותו החום עצמו. כשהשנים כתקונן, כלומר: כשהחברה בהוה הולכת בבל הדברים בדרך שסללו לפניה אבותיה לשעבר; אז משתתפים שניהם; העבר וההוה;.בעבודה אחת: משננים