Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 60

פרורים. מאת אחד העם. ד). שתי רשויות. משנתפרסמו חזיונות ההיפנוטיסמום אנו יודעים כי בתנאים ידועים אפשר להפיל על האדם תרדמה ממין מיוחד, ובשמצוים עליו אז לעשות לאחר יקיצתו בשעה פלונית איזה מעשה זר לרוחו ולרצונו, הרי הוא מקים אחרי כן את המצוד. בשעה הקבועה לו, מבלי שידע עם זה בנפשו בי אנוס הוא לכך על פי רצונויומצותו של איש אחר, אלא(כמו שמעידים החוקרים הבקיאים בענינים אלו) מאמין באמונה שלמה כי מדעתו ומרצונו החפשי עושה מה שעושה וכי בך נם נאה לו לעשות, מפני טעמים שונים שבורא לו בדמיונו כדי לישב הדבר בעיני עצמו. דונמתו של החזיון הזה, שבצורתו הנזכרת יעורר תמהוננו בדבר יוצא מן הכלל, אנו מוצאים באמת בכל אדם ובכל זמן, רק בצורה בלתי בולטת כל בך, ועל בן - בלתי מעוררת תמהון והתבוננות. בל בן־תרבות, שנולד ונדל וחי בתוך איזו חברה מסודרת, הרי הוא נמצא כל ימיו במצבו של אותו האיש המשועבד לרצון אחרים שלא בידיעתו. החברה הסובבת אותו מפילה עליו תרדמה היפנוטית עוד בראשית ימיו, ובתמונת ה ח נ ו ך היא ממלאה אותו חבילות של מצוות שונות, המגבילות מראש את תנועות רוחו לעתיד ונותנות צורה קבועה לשכלו ולבו, לנטיותיו ובחירותיו; ואחרי בן, בהיותו לאיש, היא הולכת ומחדשת בו בלי הרף את פעולתה זו בדרכים שונים. הלשון והספרות,הדת והמוסר, החקים והמנהגים-כל .אלה ודומיהם אמצעים הם בירי החברה, שבהם היא מישנת את האיש הפרטי ומשננת לו את מצותיה בתמידות, עד בי לא יוכל למלט נפשו מהן. ולפי שהחברה עצמה, הפועלת על אישיה הפרטיים, אינה בריה מיוחדת הנמצאת מחוצה להם, אלא כל מציאותה ופעולתה היא רה בם ועל ידיהם, ״) עי' פרדס א׳ ע׳ 60 - 81