Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 57

5? ביצזי היעע רבי מענדעלי, בני אדם כמו כאן בק״ק שיחור לא תמצא אצלנו אפילו בקקי״ם כסלון ובמלון, ואפילו אם תחפשם בנרות. כשאתה תראה אותם בפנים יהיו נראים לך בהשקפה ראשונה, שהם אשכנזים מבני העולם החדש במלבושם ובל פרטיהם, אבל כשתפתח להם את הפאלע״ם, דהיינו השולים, יציץ לך מביניהם יהודי עם טלית־קטן ועם כל' התנועות של יהודי כפלוני וקבציאלי ביחד. עתה מבין הוא מעלתו? - מבין אני ומבין עכשיו מאין בא ונכנם בך הרוח והתחלת מלהג בלשון הקדש מתוך רוב שמחה וחדור,, אבל - הוספתי בלעג - מי יתן וארע נם פשוטה של הריבה... הריבה הזו, שבאה לבית מלונך ומסרה בשבילך כתב - מאי טעמה? - הריבה הזו - אמר רבי ליב בתמימות ובפנים מאירות - אף היא בכלל אותה החבריא ומקרבת אותי. כבת ישראל מצוינת במעשים טובים קבלה על עצמה, להמציא לי תלמידים ומעמד טוב. וסימן זו מסרה לי, אם יעלה בידה, מיד היא בעצמה באה אלי לבית מלוני, לבשרני בשורה טובה. ובכן הטריחה את עצמה, בקשה ומצאה לי מנוחה בבית איש אחד. ועתה אני אוכל ושותה אצלו, בעזרת השם, ונם מלמד לשלשה בניו, והריני בא עכשיו לבקש ממך, שתמחול לי... - למחול על עלבוני אתה אומר, רבי ליב, שעלית לגדולה וממני היית מכסה זאת עד היום? - נתעוררתי עליו בפליאה - בודאי לא כהוגן עשית. וכי כך עושין לבני לויה? - השם יתברך יודע - התנצל רבי ליב לפני - שאני בעצמי רציתי לספר לך הכל, אלא בימים האלו כמעט לא ראינו איש את חברו, כל אחד היה טרוד לעצמו יום ולילה, וזה לא ידע מזה בשכבו ובקומו. וחוץ לזה, הייתי מרגיש בחוטמך ובכל תנועותיך כאלו אתה פורש ממני והולך לדרכך. ואם כן, בזה איני חייב כלל ונקי אני ממך, אבל אתיתי לבקשך, שתמחול לי - על תקיעת בף ולבטל את כתב השותפות שבינינו. אדרבה, הוי אתה לדין ושפוט בעצמך - פייסני בדברים - אלמלי דירתי ומזונותי היו ברשותי, היית ניזון גם אתה ודר עמי במחיצה אחת, כפי המדובר; עכשיו, שאני בעצמי סמוך לשלחן אחרים, הרי איני רשאי לחייב את בעל הבית גם במזונותיך. ועל פי דין אין אורח מכניס אורח. - לא היה לך מלכתחלה לקבל על עצמך ענין זה, שמביא לידי פירוד ולהתבטלות השותפות בינינו. ועל זה אתה עתיד ליתן את הרין ולקבל מי שפרע!- כל זה לא אמרתי, אלא בשביל לנסות את רבי ליב ולהתל בו, ובלבי מחלתי לו מחילה גמורה, ואדרבה, הייתי שמח, שנתפטרתי משותפותו של זה. -אי משום הא למיחש לא מיבעי! כבר קדמתי עצה ותחבולה לזה-אמר רבי ליב, כשהוא מחזיק בזקנו ושוחק בשחוק של ערמה - בשעת גמירת השותפות (4)