Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 56

ושאר כליו אף הם אינם, תמהתי תמיה גדולה. ובאותהגשעה נכנם המשרת ולחש לי, שהיהודי שלי - כך נקרא רבי ליב המלמד בלשונו - בא היום בערב בבהילות ופרע לבעל האכסניא את חובו ונטל את מטלטליו ויצא לו מזה. המאורע הזו עורר את דמיוני והתחיל דורש את המעשה ברבי ליב בכמה וכמה סברות משונות וסמכן על המטרוניתא, ודאי שידה באמצע. ועל משכבי בלילות הבהילוגי חלומות והרהורים רעים. למחר בהשכמת הבקר נחפז ונכנס אלי רבי ליב ופצה פה ואמר צפרא טנא; בגילה ודיצה,ואני שותק ומעמיד עליו פנים נזעמים. - אתיתי לחננך- גמגם רבי ליב בלשונו, מקנח את חוטמו וממשמש בפאותיו, מגיע כתפיו ומתגרד ומתקרצף,באדם שמתקשה להוציא מפיו מה שבלבו - אתיתי לבקש מחילתך ... - מה לך ולמחילתי - נכנסתי לתוך דבריו ברוגז - למחילת אשתך אתה צריך. -אדרבה, זוגתי תהא נהנה הנאה משונה, כשתתבשר הבשורה הטובה, שבעלה, ברוך השם, נשא חן בכאן... אדרבה, היא תהא מרקדת מרוב שמחה, שהמזל שחק לבעלה והגיע ״ל ז מ ך הזה. - בבקשה ממך, רבי ליב - לגלגתי עליו בכעס ובוז - דבר עמי יהודית, למה אתה מסגף את עצמך ואת נפשי בדבור משונה ולהג הרבה, כאלו כופה אותך שד ♦ ובי נטרפה דעתך בימים האחרונים? - חם ושלום! כשתשמע בתחלה מה שאספר לך תדע שטעית... חרושים ונפלאות, רבי מענדעלי! - היהודים פה חוזרים בתשובה, מתנהגים בחסידות, מתאספים ודובבים לשון הקודש!... מה אתה מעמיד עיניך עלי ומתמיה כל כך? - אמר רבי ליב, כשראה אותי תוהה ומשתומם - איני מגזם ודובר שקר. בעיני ראיתי ובאזני שמעתי- כן אזכה לראות בנחמה! אני בעצמי הייתי במחיצת סגל חבורה, שמיני אברכים יקרים קבעוה לאספותיהם. שם ראיתי בחורים וגם בתולות, יהודים פשוטים עם לועזים מגוהצים, במכנסים וקפילושי״ם, ובלם משתדלים ומתאמצים ומתעמלים ואונסים את עצמם לשיחה עברית. מתחילה הייתי עומד לי מרחוק, נרעש ונפחד ושותק. אבל מיד ראיתי <צ}אני טפש, ומה לי להתבייש מפניהם. אדרבה, בפצותי שיח להשחיל יראו, שלאו קטלי קניא אני, ומה שבקטני אין להם לאחרים במוחם. ובך הוה. זבות המלמדות עמדה לי ופצחתי שפתי בדבור רחב, ולחשי זב כמנטיף ומשחיל מן הפיוטים והיוצרות, שאני זוכרם בעל פה, ודובב בקול, עד שכל מנעימי מלל שם נשתוממו על מענה לשון ובטויי בצוף נחיל, ושמחו עלי ממש במוצא שלל רב. ביהוד התענגו ממגי הלועזים ונהנו מאד, וכמעט על כפים נשאוני. ומרחוק שמעה אזני, איך הם משיחין בלחש זה עם זה ורומזין עלי באצבע ז זה הוא האיש, שמתבקש בזמננו, וברוך השם עוד יש יהודים אצלנו. ומשעה ההיא שחק לי מזלי וקניתי לי שם טוב. אני אומר לך,