Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 55

25 נימי ה וי ע $ הללו מצוים? ואני אמרתי, שהם מכת העירות הקטנות בתחום מושבם הצר והמעופש של אביוני עם. - וי, 1י, רבי מענדעלי!- קרא הקרליני בנפש מרה - פשפשי היהודים האלה הם מכת מדינה ושביחים גם אצלנו. במקומי במעט אין חברה ואין בית מבתי החסה שאין שם הנגע הזה. הם אבלו את יעקב ואת נוהו השמו. מנהגי אפוטרופסינו מעידים, שעד עתה לא איבשר דרא לעמוד ברשות עצמו, והוא זקוק להנהגה מחוץ, על ידי אחרים. ולפיכך, ראשית מלאכתנו עכשיו צריכה להיות הישרת ההנהגה בתוך עדתנו, שענינינו יהיו נהוגים כשורה, ולא נתן בכים עינינו אלא בכשרון ובבינת ד,לכ. - אשרי המאמין!- אמרתי באנחה ובמנוד ראש - לכל נגעים ראיתי תרופה: רטיה לצרעת ולספחת, סכדפרסי לשרצים ולעכברים, בגד שיאכלנו עש יחבט במקל, ואין עצה ותחבולה לנגד פשפשינו. - שפך עליהם דייך!- קרא הקרליני - הראם את קולמוסך וקסתך. מפני טפת דיו גם השטן ינום, ומפני קסת הסופרים אף האשמדאי יסוב לאחור. -תרופה זו עבר זמנה, ואין השטן מתירא עוד מפניה. חבת היהדות במרה נפרזה, שמתגנבת אצלנו עכשיו, היא מקלט להרמאים ולהצבועים שבנו, ואף השטן מתיהד ובא ונקלט בתוכם. היום יושר שיר ״מה יפית״, שירת דודים, לכל הנקרא בשם יהודי, ועל כל פשעים תכסה אהבה זו. - אהבה לאומית נפרזה רעה חולה היא, כאהבת עצמו של אדם פרטי; שתיהן מקלקלות השורה ומפסידין הפסד מרובה לגוי ולאדם יחד. על הרעה הזו תוקעין ומריעין, והיא שהניעתני להשיח עמך ולבקש פניך, שתתן ידך עם תמימי דעים השרידים, השוקדים על תקנת בגי ישראל באהבה נכונה ומיושבת. בעת צרה אדם אחד מאנשי המעשה נחשב הוא וערכו רב מאד. חזור בך, רבי מענרעלי! שא כליך, עגלתך ומפריך וצא לעבודתך כבראשונה. על דברי הקרליני לא מצאתי מענה, והייתי שותק שעה קלה, נאנח ומהרהר בלבי: ״אמנם ידעתי, שנבנם בי רוח שטות והסיתני להניח את אומנתי ולהתעות נפשי בדברי רוח וחלומות לעת זקנתי; אבל איך אשוב לתקן מה שקלקלתי, ואני עני ואביון באותה שעה ואין פרוטה בכיסי?" הקרליני הבין את רוחי ויחזקני בדברים טובים ורמז לי בדרך כבוד, שלא אדאג, ויש שכר לפעולתי. כשחזרתי בלילה להאכסניא לא מצאתי שם את רבי ליב המלמד, והואיל והוא היה הולך ונד כל הימים ומאחר לבוא בלילות לבית מלונו, לא הייתי חושש לו והסחתי דעתי ממנו. אבל כיון שראיתי, שאין קפוטתו של חול תלויה על הכותל, וטלית־ותפליו