Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 53

53 ב <• ה 1 ע ע עניו ונם רוח; תקיף הוא ועבד נכנע, אינו שומע לחכמים גדולים ושומע אף לקטנים , הוא רך וקשה; עז כנמר וחרד כארנבת; רחמן ואכזרי; ותרן וקמצן; מתקשט ומתנוול > ועוד הפכים הרבה כיוצא באלו. והריני מוכן להרצות אותם לפניך. - יהי רצון מלפניך; רבי מענדעלי - אמר הקרליני כשחוק קל - שתעצור במבול של הפכים; ואל תטביעני בתהום רבה זו שבפיך. גם אלה שהבאת יש בהם, אם יתפרשו כל צרכם, כדי לכתוב ספר גדול. ולי ישפיקו אך איזו מהם לצורך עניני; שאני עוסק בו עתה. מתבונן הייתי לעמידתם של ישראל שכנולה וראיתי; שאין הצרות מתרגשות ובאות עליהם אלא כשביל שהם לזעוה לכל ממלכות הארץ; כהני הנשמות דאזלין ערטילאין ותועין בעולם. הלאומיות שלהם אך רוח ולא בשר ועצם; כאומה חיה, שגופה ממלא מקום מיוחד בחלל העולם, ואבריה מנינים עליה ועומדים לה בפני הפגעים והפורעניות. ואויה לה לבריה מדולדלת; שאין עזרתה בה בעצמה אלא בידי אחרים ז ולפיכך אין תקנה לאחינו; שיהיו מתקיימים בתור עם בעולם, אלא אם כן שתהא הלאומיות הרוחנית מתעצמת אצלם בפועל; בדמות דיוקנה הראויה; ותהא לה תפיסה ב מק ו ם; כבל דבר שיש בו ממש, ועל פי שיטתי זו היה ישוב היהודים בהקולוניות מתקבל אל לבי, ואיזו מחובבי עמנו מתחזקין עמי על זה. תחלת מעשינו בדבר החדש הזה היתה בגזרה שוה ז ומה אדם פרטי אינו נולד בקומתו ובצביונו בבת אחת; אלא נופו הולך ומתחזק על ידי ספוק צרכיו וחנוך מעולה; וגדל מעט מעט; מיום ליום ומשנה לשנה, עד שהוא נגמר ועומר על פרקו; בך גידול האומה כלה אינו נעשה אלא ברוב הימים; על ידי החנוך הראוי בכשרון המעשה ועל ידי ספוק המחסורים הנאותים. והואיל והיהודים בחזקת בעלי דעה הם; ותרנים ונדיבים ומרחמים איש על אחיו; אמרנו: בכה המדות האלו נעשה ונצליח. המתחילים בדבר הישוב יהיו מבני הנעורים; אמיצי בה ומוכשרים לעבודה, ובל אחיהם הנשארים יחזקו בידיהם ברצון; איש בפי יבלתו; והיה כשישרש יעקב בראשיתו יציץ ופרח אחר כך לעתיד לבוא. אבל ביון שיצאה השמועה על דבר הישוב קפצו אחינו ונהגו לא בישוב הדעת 5 זקנים ירדו מעל התנור וישישים קמו עמדו; החייט הניח את מחטו; והסנדלר פדנו ומרצעו; עזב המלמד את חדרו והבטלן בית מדרשו; ובלם רצים דחופים ומבקשים להם נחלת שדה וכרם, הדברים האחרונים הבליע הקרליני בנשימה אחת; עד שנתקצר רוחו ונשתתק. ולי היה קשה מוסר בלמתי זה ממאה מלקות. כבודי נכוה בנחלתו ונאנסתי לכלוא כאבי וכעסי בלבי; כבשתי פני בקרקע ונשתתקתי אף אני. - ומשבאו לארץ ההיא - שב הקרליני לדברי שיחתו- הרגיזו אותה בדברי ריבות; במהומות שנאה וקנאה ותחרות וסרסרות ובל. דרבי התגרים; אף תרומת הכסף מאת העם אינו במדה מרובה; במו שחשבנו מתחלה. הרחמנים - מדת הרחמים אצלם שותקת; ואינם מרחמים ונותנים אלא באונם, כשהם נתבעים; והנדיבים ותרנים הם בעצות