Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 52

פרדס 52 בגחלי אש - עתה, רבי מענדעלי, עתה אמד לי מזל־טוב! אתה שמעת? אני אומר בלי ליצנות. באמת, מגיע לי מזל־טוב . - מה אתה סח!- קראתי לאחר שנסתכלתי ברבי ליב, מחריש ומשתאה ואומר בלבי, שבודאי יצא מדעתו - והלשון הזו מהו? דבר עמי יהודית, כמו שדברנו איש עם אחיו עד עכשיו. אבל רבי ליב כחרש אינו שומע, מפטפט ומלהג בלשון זרה ומשוגה, שאינה לא לשון קדש ולא אשדודית, והיה הדבור קשה לו ואינו שגור בפיו, עד שנחנק בכל מלה, שהיתה כעצם כגרונו. באותה שעה היה דומה רבי ליב לאשה, שיושבת על המשבר ומתקשה לילד, ואני כמילרת, שמתעוררת ברחמים להוציא הילד בתחבלותיה. ובחמלת ה׳ עלינו הוציא מצרה נפשנו, ואחא המשרת ומסר ליד רבי ליב פתקא. כיון שקרא רבי ליב את הכתב היו פניו מבהיקין. נזדרז ולבש שוב בגדי שבת ויצא בבהילות החוצה. ואני משתומם ומנענע אחריו ראשי, כמו אחרי איש משוגע. - הבתולה שבאה היום בבקר היא נתנה לי הכתב הזו בשביל היהודי שלכם, וגם בשבילכם יש לי כתב בידי-אמר המשרת ומסר לי את המכתב בשחוק של חצוף ועז פנים. המכתב נשלח לי מאת פלוני, ובו נקראתי לבוא אל הקרליני היום בין השמשות. ז, לקיים מה שנאמר, שהשוטים דרשנים הם, היה השוטה שלי עורך דרשה ארוכה בדרך מהלכי להקרליני ומשימה בפי לאומרה לפניו, ובה היה מרומם את הקרליני עד מרום, בדברי תהלות ותשבחות, ומשפיל את עצמו עד לעפר בהכנעה יתרה, כדרך היהודי בשעה שהוא מצטרך לידי מתנת חברו; אבל כיון שנכנסתי לחדרו של הקרליני סטר הפקח את השוטה ושכח את דרשתו ונשתתק, הקרליני היה יושב וקורא בספר לאור העששית, שהיתה דולקת לפניו על השלחן, וצבורות צבורות ספרים מימינו ומשמאלו, וכיון שהרגיש בי, נתץ לי שלום וזימן אותי בסבר פנים יפות לישב על כסא כנגדו. - בשביל ששמעתי מספרים עליך, שאתה יודע את רוח בני ישראל, ודרכי חייהם גלוים לפניך, נתאויתי להשיח עמך על ענינם, והשעה צריכה לכך. היהודים היו היום לשיחה בפי הבריות, והכל עוסקין בהם, הללו מחייבים והללו מזכים. והריני מתודה לפניך, שאגי איני יכול לעמוד על אופיה של אומה זו, החביבה לי, ומוצא בה פעמים הרבה דברים, שהם סותרים זו את זו. - בהא אני מודה לך - נכנסתי לתוך דברי הקרליני - היהודי כלו אינו אלא ״ורמנהו״, דבר והפוכו בנושא אחד: פקח ושוטה הוא, מבקש חשבונות ופשוטו של דבר כסוחר, ובעל הזיה הוא כילד, מתלהב כאש להבה וקר כשלג, מאמין ואפיקורוס, ו.:■;