Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 50

6 ל ד ם 50 רבי מענדעלי; זכרונך בא לפני כמה פעמים והמלצתי עליך לפני הקרליני; עד שנתאוה להכירך; ומרב טרדותי לא הספיקה לי השעה לראותך ונשתקע הדבר, עכשיו הפנישה הזו; שנתפנשנו יחד, היא לטובה. עוד היום אשוב ואזכרך לפני הקרליני בבקשה; שיקבע לך שעת הראיון. והוי בטוח, שתגיע לך ידיעה בז מ נ ה ולא אחמיצנה; אף על פי שיהודי גמור אני. ועתה הנני הולך לעבודתי; ולך שלום! ועד שלא הספקתי להשיב דבר פרח איש פלוני, ואני נשארתי לבדי על מקומי; והייתי בעיני כהאי איש חסיד; שפץ: לו המבשר: היום תתעשר. ו. בלילה ההוא נדדה שנתי, וכתות כתות של הרהורים וחזיונות היו עולין ומרקדין בראשי; כזבובים שנתכנשו ובאו לריחו של דבש; שהיה נודף מהבשורה הטובה והמתוקה; שהקרליני מתאוה להכירני, והיו טועמים בה מיני טעמים הרבה; כל אחד מה שהוא רוצה. השוטה שלי נתעלה והתחיל דורש עליה תלי תלים של סברות, ומתנבא עתידות טובים; ישועות ונחמות. כך עבר עלי חצי הלילה; ואני יחידי; אין רבי ליב עמי בבית; ומפני הטירוד ברוב מהשבותי לא הייתי מתקשה בזה והסחתי דעתי ממנו. אבל כשהשכמתי בבקר ולא מצאתיו היה קשה לי מאד; רבי ליב היכן הוא? אם תמצי לומר; שבא אמש כשנתנמתי, ובהשכמת הבקר הלך לו להתפלל; ולא ידעתי בשכבו ובקומו, אם כן הרי היה נוטל את טלית-ותפליו; והם - הרי מונחין כאן בארון לנגד עיני! על כרחך אתה אומר; שלא היה לן הלילה בביתו, וזה הרי מקרה לא טהור ומגונה מאד! ובאמת; הטיול הזה; שרבי ליב המלמד היה מטייל אמש בשוק עם אחת המטרוניות ״ אינו אומר אלא דרשני... גם מה שהיה מתקשט אמש וממשמש בפאותיו ומתקן מלבושו אינו כפשוטו, ועד שאני משתומם ומבקש פתרונים; נגלה עלי המשרת של האבסניא בפתח הבית ושאלני: "היכן הוא היהודי שלכם; בן זוגכם? בתולה אחת מבקשתו וממתנת לו״. וכיון ששמע מפי; שאין בן זוגי בביתו; גחיך והלך לו. ע׳ פנים של חוצפא ומדות משרת היו להגיחוך הזה; ונראה כאלו הוא אומר ו אני יודע את יצרכם; יהודים כשרים; אם שאתם מאפילים עליו בטלית־־קטנבם! וכדי בזיון כלפי כבודי; וגדול הקצף שהייתי קוצף על ר׳ ליב באותה שעה. ולהוסיף חמה על חמתי נראתה לעיני קפוטת־החול דרבי ליב המלמד תלויה על הכותל; ודומה שהיא עצובה, חמרמרו שוליה כשולי שמלת אשה בערבי שבתות. אוי לה; שנים הרבה היתד. משמשת לבעלה כאמונה; כל ימות החול דבקה לעצמו ולעורו ולא זזה ממנו עד שנעשית סמרטוט; ועכשיו המירה באחרת ונשארה עגונה שוממה. כיסה קרוע ומדולדל; ופיסת נייר; שאינו קולטה, מבצבצת ויוצאת מתוכו ברובה. ידי הולכת שלא מדעתי ונוטלת אותו הנייר- ולפני כתוב הדר; שחור על גבי לבן; בלשון זו: "בוא בנשף בערב יום זה, ברחוב פלוני, בבית פלוני ובחדר פלוני״. קראתי ותרגז בטני. הידעתם, רבותי;