Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 49

העגומה, אבל הפקח מוחה בי ומנהם כארי: שוטה שבעולם! אנה אתה עולה? ומה תעשה התם? ... •איזו מנוחה יש למצוא .בין הני הנמושיות, דויים וסחופים, שדעתם מטורפת עליהם? - בין כך ובין כך כרכרתי במה ובמה כרכורים בשוק; הרנלים רצוא ושוב - ואני איני מרגיש מפני הטירוף . - רבי מענדעלי!- השמיע לאזני את שמי איש אחד; שבא כנגדי ונתקל בי בשעת פגישתנו כל בך, ער שנתמעכו צלעותינו. עמדתי ונסתכלתי בפניו והייתי מכיר בו את פלוני, שראיתיו אצל הקרליני - להיכן אתה רץ בל כך בנשימה אחת? שאלני האיש בתמיה והחזיקני בכנף בגדי. - ריצת רגלים זו הליכה היא - גמגמתי בלשוני - היהודי זריז הוא, חי ונושא את עצמו... הלב הוגה, הכליות יועצות; המחשבות מקשקשין; העורקין מזדעזעין, המוח דוחק והרגלים רצות... - אבל היהודי הרי הוא גם אדם - השיב פלוני בשחוק של חבה - ואדם ראוי לו שיהא מתון ולידע, שעת לכל חפץ ולבל זמן. ~ לכל ולא לישראל - אמרתי במרירות ובמנור ראש" היהודי; כמו שהוא בחייו ומנהגיו; אינו מעולם בעתו ובזמנו: אוכל ושותה לא בזמנו; פורע חובותיו ובא בבקשותיו ומפשפש ומחשב במעשיו לאחר זמן, ונושא אשה ומוליד בנים ומזקין ומת קודם זמנו; וזה בל ספר תולדות ישראל-מתחלתו ועד סופו אינו אלא סבור נגעים ופגעים; שאירעו לבני ישראל בדורות הראשונים; רק בשביל שהיו בעולם קודם זמנם; ושמתרגשים ובאים עליהם גם בדורות אחרונים; בשביל שכל עצמותם וקיומם; כדעת שוטניהם; הם לאחר זמנם. ופוק הזי כמה שוטים איכא אצלנו, שמבקשים לחזור ימי נערותם; להשיב גלגל הזמן אחורנית ולהעמיד על מכונו דבר זו, שכבר עבר זמנו. וכל זה לא אמרתי אלא להתודות לפניך, שנכנס בי רוח שטות ונכשלתי בדבר לעת זקנתי, ככלות כחי ועבר זמני, - יודע אני למה אתה מרמז, ועד היכן עקיצתך ברמז זו מגעת. אתה נושך בעצמך ובשרך ואחרים מרגישין. ולי יש תשובה על איזו דברים שבדבריך, אלא בשביל שאני רואה אותך מצטער ותוהה אין רצוני לקפחך בדברים - אמר פלוני והציץ עלי ברחמים. אף אני העמדתי עליו פנים והכרתי בו, שהוא בעל שתי רשויות במותי, ושני פלונים בקרבו. שעה קלה עמדנו מסתכלים זה בפני זה ושותקים. הפקח שלי משתעשע עם הפקח שלו, והשוטה שבי מתלחש עם השוטה שבו, ובשעת רצון זו הרגשנו, שאני והוא דעותינו שוות, והמחלוקת בינינו אי אפשר, אלא אלמלי שנתבלבלו הזוגות והשוטה של האחר היה מדיין עם הפקח של חברו, ממש במחלוקת זו שבין שני מענדעלים או בין שני פלונים משונים, בגופו ובעצמו של כל אחד מאתנו. פלוני הפסיק השתיקה ראשונה ופתח ואמר: