Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 48

פרדס 48 פעמים הרבה הריני מרגיש בי, שבעצמי איני אלא שני מענדעלים כרוכים בתאומים ביחד; בל אחד הוא בריה בפני עצמו ודר עם בן זוגו בגויה אחת, והם משונים בדעותיהם; מנצחין ומקנטרין זה את זה תמיד ז כשזה בוכה זה שכנגדו שוחר)/ ומה שאחד משבח חברו מגנה. מענדעלי אחד- שומה, מאמין כפתי לכל דבה וכשרואה בני אדם מתנאים לפניו בדבורם ונמוסם; הוא אומר שתוכם כברם. בל שיחה נאה כלפי כבודו הוא מקבל כפשוטה בנחת רוח; וסובר שהוא חביב ונחמד לבריות; ואהביו הרבים מזומנים לעשות עמו בעת צרה טובות גדולות. ■וכנגדו מענדעלי השני - פקח הוא וערום כנחש; והוא מקטני אמנה ויודע; שלא כל מה שנוצץ הוא זהב; ולא בל המראה טלפיו הוא כשר. בזמן שתכפו הצרות ודחקה השעה בקבציאל היה מענדעלי השוטה נוהג שררה ודן יחידי; כאחד מהגבאים בחדשו. הוא נתן דעתו לענין הקולוניות ויצר לו בדמיונו חיים חדשים לעת זקנה; ככלות כחי 5 הוא קפץ ומכר את סוסי ומאם בעסק הספרים; נעשה שותף לרבי ליב המלמד והפליג עמו למדינת הים; לבקש שם את מזלו; ולא היה מסופק אפילו רגע אחד; שבבח ידו של השם יתברך ובממונם של ישראל ימצא לו מנוחה נכונה. אבל עכשיו; בק״ק שיחור; עלה לגדולה מענדעלי הפקח והתחיל מטפח על פניו של מענדעלי השוטה ולפרש לו בפרוטרוט כל פשעיו; והיה מכעיס ובא עליו בקושיותיו: יהודי רצוץ ותש שכמותך; איך מלאו לבו להקנות לעצמו אפילו במחשבה דברים אלו; שאינם לפי כחו ולפי ימי חייו? וזקן אחרי בלותו; איך הוא מילד עצמו וחוזר לימי נעורותיו? לאן אתה הולך? למה אתה נושא נפשך לקופה של צדקה ומפסיד בזה לאחרים; שהם כראים והגונים לכך ויכולים לפעול ולהביא תועלת לעולם יותר ממך? עצל; למה תשכב בבטלה; ומה לך פה בהאכסניא? בל זמן שטענותי היו מעין אלו; היה השוטה שלי שומען ומרכין ראשו; ואינו משיב דבר אלא לפעמים מפני הכבוד; אבל כיון שזה היה מטיל ספק אף ביהדותו ומוכיח לו בראיות; שאף בענין זה שוטה הוא; גם יראתו ואהבתו; גם תמימותו ובל צדקתו אינן כלום אלא הזיה ורמאות; ואינו מתכון בהן לשם שמים אלא למתנת שכר וטובת הנאה - מיד נתמלא השוטה שלי חמה והתחיל מתרעם בקולי קולות: הגם לפני ולפנים בדתי אתה בוקע ונכנס; להסתכל בחדרי בטן וקרב אתה מבקש; לגלות סוד ולקטרג; שחולין היא חבת הקדש; והאהבה אך בדבר תלויה - לא; אדוני; לא אתן לך רשות לעשות מעשים כאלה! ויתרוצצו שני המענדעלים בקרבי; והיו מקרקרין ומנקרין ומסרטין זה את זה כתרנגולים; וקולם הולך ומזעזע את מוחי. נחפזתי וירדתי לשוק; בדי להשתיקם; אבל הם לא עמדו מזעפם והיו מכעיסים ובאים עד שעשוני חמר־גמל; זה מושך אותי לכאן וזה לכאן; ואיני יודע אנה מפניהם אברח. השוטה שלי טורדני וקורא ז כלך אצל פמליא של חבריך; להני יהודים מרודים ויוצאי חפזון שכמותך; ובחברתם תמצא מנוחה לנפשך