Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 46

פ ר ד נ1 46 חושב בזה נתקררה רוחי ואמרתי: הריני יהודי בענותנותו ובכפול כבודו ועצמו. ואני מאמין, שהבורא יתברך שמו לא יעזבני. ה. ועם מדות היהודי שבלב קניתי לי אף המתנות הטובות שבפיו וברגליו. ביון שהסכמתי בלבי לוותר על כבודי בשעת בקשת התועלת לעצמי, מיד נעשיתי דברני משונה ויצאגי מופלג. אי אפשר לי עוד לישב במקומי אפילו שעה קלה, ואני שט בל היום מביתו של זה לביתו של זה. לא מהלך ופוסע פסיעה קטנה, אלא רץ בבהילות ובחפזון, כהלכת גוברין יהודאין, בכל רמ״ח אברי, ופי כמעין הנובע, מדבר שלא מדעתי ומרבה שיחה על דברים נפלאים ממני. ואלמלי היו השנים כתקונן והקבציאלים שרוים על מקומותם בבית המדרש, מובטחני שהיו ממנין אותי שם למדברנא דאחורי התנור, והייתי יושב ודורש לפניהם מעניני הפוליטיקה ותבסיסי מלחמה. בזמן ההוא היינו מסובין לפרקים בבית ועד דהאי חבריא, והיינו מספרים בעשית גנות ופרדסים ובנטיעת גפנים ומוציאים אותם במספר מיניהם, וכל אחד היה הולך לשיטתו ובא בחשבונו, ולא למראה עיניו היה שופט, חם ושלום! עיניו לא ראו גפן מימיו, אלא בסברת שכלו החריף ובבינה יתרה, שנתנה לאדם מישראל לדרוש במופלא ממנו, להוציא דבר מתוך דבר שנברא לו בדמיונו, ולעייל פילא בקופא דמחטא. ואני תנא דמסייע לכלם במשניות שלי סדר זרעים ושיטת הערוגה, שהייתי זוכרן מימי הילדותי. ובאותה שעה ראיתי בחוש, דליכא מידי בענין עבודת האדמה דלא רמיזי באוריתא. כך נמשכו לי הימים במסבת רעים אהובים ובבנין פלטורין על עמודי הבטחון והאמונה, עד שקפץ עלי רוגזו של היצר הרע והתחיל מקעקע בירת היהדות ומקנטר אותי בדברים: ראה, עמידתך מענדעל דל וריק, קיבתך תובעת מזונותיה ואתה מפרנסה בנחמות לעתיד לבוא, היא טוענת לך בלחם ואתה מודה לה בהבטחות! מה מועיל לך בשיחות חבריך, שהם נאה דורשים, אם אינם עושים ואין יכלת בידם לעשות כלום בשבילך. ומה יראתך־כסלתך, שהחזקת בה בימים האלו? היראה היא כתריס בפני הפורענות למי שהוא כסיל באמת ושוטה גמור, ואתה הרי אינך שוטה מטבע ברייתך, ויפה לך שעה אחת של הנאה מוחשית לעצמך ולבשרך מכל תענוגי הנשמה, ואת כל הגיוני רוח תתן בעד גופך, כל מנהגיך עכשיו אינם אלא ערמומיות, שאתה מרמה את עצמך בדברי הבאי והוללות, כדי להסיח דעתך מצרותיך, וזה עבירה חמורה, שאין עליה׳ כפרה, ואינה נאה לך, לישיש שכמותך. לא דייך שאתה קבצן, מבקש אתה עוד להיות רמאי בזקנותך! הרי אתם רואים, רבותי, כמה משונה היצר הרע שלי, שמתנהג בחסידות ולשם האמת הוא מתכון. בישוב הדעת ובמוסר השכל בא עלי, ואני איני גבור לכבוש