Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 44

פ ר ד 15 44 ומעופש, שאין שברירי השמש בוקעץ בו; אלא דרך סדק כחודו של מחט. והרי עתה לפניך מין בר נש זה בדמותו ובצביונו - שס״ה גידין ונל של עצמות! פניו החולנים, שאין בהם טפת דם בחרדל, נראין באלו הם מבקשים רחמים ומספרים, בלי שום תרעומות חס ושלום, את מכאוביו וצרותיו הרבות? עצמותיו היבשות, כאלו מראין לכל העולם: הביטו וראו, מה היה לבן אדם ולידי מה הוא בא! כל שיעול ושיעול; שהוא גונח מלבו, היא קינה וצעקה על ימי חייו המרים, שאינם אלא גסיסה אריבתא. ובבן איך הבריות יכולים לבוא בטרוניא עם זה, שנפגע מהן, על שום שהוא מזיז עצמו ומתחבט לבאן ולבאן, אם הוא מבקש בזה להשקיט מעט מכאוביו? איזו חשבונות יכולים לבקש במעשיו של זה, שהוא גוסס ודעתו מטורפת? איך מזידין ומלעיגין למי שטובע ומבקש להצלתו משענת קנה רצוץ ואחיזה כל שהיא, כחוט השערה? ואיך מתאכזרים ומלעיבים במי שהוא רעב, אם אינו מסיח דעתו מאוכל ועתיד הוא להיות גולה אפילו לקצות ארץ בשביל פת לחם, שנדמה לו מרחוק? - אוי ואבוי לך, ליב מלמד! כל מה שאתה מבקש ומהרהר והוגה בו תמיד בעולמך, אינו אלא להאכיל בטנך אכילה כל שהיא, כדי שלא תמות ברעב. אוי ואבוי לך, ואוי ואבוי לי ולכל קבציאלינו יחד! -אתה הוא,רבי מענדעלי?!-קרא רבי ליב בפנים שוחקות, כשננער משנתו וגנוחי גנח מקרב לבו. - למה אתח גונח כך - שאלתי את רבי ליב באהבה וברחמים רבים - וכי חולה אתה? -חם ושלום! הריני גונח לי סתם... כדרכי... ואין בכך כלום. מוטב שתספר לי מה חדוש לך בעניננו. - אין כלום - אמרתי בלשון קצרה ונאנקתי מכאב לב. - אתה שרוי בצער, רבי מענדעלי, ואני חלמא טבא חלמתי - אמר רבי ליב בשחוק נעים על שפתיו - בחלומי, והנה שדה וכרם נחמד לפני. מטייל אני שם, כאדון בשדה אחוזתו, ומשגיח להפועלים. אני מזרזם: עבדו, עבדו ואל תתעצלו, במחילת כבודכם, אחי כני ישראל, והם משיבים ואומרים: תנוח דעתך, אדוננו, אנו עובדים באמונה. יהי רצון מלפניך, שתחום על בריאות גופך ולא תיגע אותו חלילה, אפילו בכריעה קלה? אנו עבדיך, ולשם כבודך אנו מוכנים לחרוש ולחפור את האדמה בכל בחנו, אפילו בחוטמנו, רק חזק והיה בריא והתפלל לה׳ בעדנו. מברך אני על פירות הארץ ואוכל חרובין, תאנים ותמרים ומשיב נפשי ברמונים וענבים ונותן מהם אל כיסי, בהמכנסים שלי.- זה החלום שחלמתי, ומה טוב הוא ומה נעים! - אם כן-השינה טובה לך... שכב, רבי ליב, ועוד תחלום חלומות יפים כאלה, אם יש לך■■ נחת רוח בהם-אמרתי באנחה ועליתי על מטתי.