Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 42

ובבר ראיתיך בכסלון או באחת העירות הסמוכות לה; ואם איני טועה הרי אתה-רבי מענרעלי מוכר ספרים. - כן הוא, לא טעית. ומי אתה? הודיעני. -אני פלוני בן פלוני. מאד ישמח לבי באורח הנון כמותך; וצר לי; שאיני יבול להרבות שיחה עמך, מרוב טרדותי באותה שעה; אבל אני מיחל; שעוד נתראה פנים וגשתעה יחדו; ועתה שלום! הסרסור, ביון שראה אותנו יוצאים מבית הקרליני; נחפז לקראתנו בהכנעה; מחריש ובודק פרצוף פנינו; לדעת סתרינו; ומביט; בעבד אל אדונו; ואומר: הנני; שלחני! הסכמנו בלבנו בדעה אחת לעבור עליו בשתיקה; אבל נם הוא חכם והסבים בדעתו; אדרבה להתדבק בנו בכל מאמצי כהו. ולפיכך; כשראה אותנו מהלכים ושותקים ומסיתים דעתנו ממנו; רץ אחרינו והתחיל מדבר תחנונים: - בבקשה מבם; יהודים חביבים! עשו סחורה על ידי ולא תפסידו; חם ושלום. הריני אביון גדול ומטופל בבנים. חנוני נא ותנו לי להרויח בעסקכם־וחי אחיכם עמכם! ומתוך שהייתי שרוי בצער באותה שעה ובקשתי להפטר מהמנוול הזה; לחשתי לרבי ליב באזנו: - הפגע הזה הרי בשבילך; מריה דחטין; הוא בא לנו. תן לו תשובה ויסתלק מעלינו. - בכדי כל טרחתך; דודי - הפך רבי ליב פניו אל הסרסור ואמר לו - עכשיו אין כלום; בהן שלי! לשנה הבאה; אם ירצה השם; לשנה הבאה ב ... - לשנה הבאה; תפח רוחך; לא יהא לך נם כן כלום!- התחיל הסרסור מקלל ומנדף בכעס נדול; כשראה שהטרחה לבטלה ואין מועיל בנו: החטים אך חלום הוא; והיהודים; שחלם עליהם; מרימים פעמי רנליהם ונשמטים ובורחים. ד. שיחתו. של הקרליני העיבה את נפשי בענן של עצבות ומרטה איזו נוצות מכנפי תקותי ותש כחן להגביה עוף כבתחלה, רבי ליב המלמד עשה את שלו; ביהודי כשר; והלך לבית הכנסת בלב שוקט ובוטח להתפלל ערבית בצבור. ואני; יצרי השיאני לטייל בחוצות העיר; כדי להפיג את צערי. שקוע במחשבות לבי הלכתי מהלך כמה שעות ולא הרגשתי; עד שירד נשם ורמז לי; שהניע זמני לחזור להאכסניא; ובבר כלתה רנל מן השוק. כשנכנסתי לבית מלוני; הרי זה היה רבי ליב מוטל על מטתו וישן תרדמת מרמוטה; וקפוטתו המלוכלכת בטיט היתה תלויה ומתיבשת אצל התנור. מיד בכניסתי ישבתי סמוך להשלחן; דואג ומתעצב על עניני וכועס על עצמי. רבי ליב שוכב פרקדן שקוע בתרדמה; משיב רוח ותוקע בחוטמו הארוך ומעוקם כשופר; ואני