Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 40

15 לי ד 6 40 הקקי״ם, מושב היהודים; וכיון שנשתנו עליהן סדרי בראשית ועמדו על רצפה של אבני שיש, מנוקין מכל זוהמא ומנוהצין, היו תוהין; מתננפין ונבשלין בבל פסיעה ופסיעה; ואלמלי זכות אבות מסיעתן הרי היתה לנו עליה זו ירידה ונפילה עשר מעלות אחורנית; ונשברה מפרקתנו; חם ושלום. ברוך המקום, שעשה לנו נס במקום ההוא והכניסנו לפרוזדור שבבית הקרליני. הפרוזדור היה מלא אנשים; שהשכימו לפתחו של הקרליגי בבקשותיהם, זה נכנם לחדרו וזה יוצא, וכלם ראשם מגולה. השם יתברך יודע; כמה קשה היתה לנו הסרת הכובע מעל ראשנו; שהיה מכוסה כל הימים; לרבות הלילות; משעת יציאתנו מבטן לאויר העולם5 ■אבל אנחנו היינו אנוסים על פי הדבור; השמש שעמד בפתח לא התיר לנו את הכובע ואסר לנו גם הירמולקי. ובאותה שעה היינו כעומדים ערומים במרחץ; ועמידתו של רבי ליב המלמד היתה זרה ומשונה כל כך, עד שהפכתי את פני; שלא לראותו כשעת קלקלתו. וכך היינו עומדים וממתינין ברתת וזיע, עד שהגיעה שעתנו לבא לפני ולפנים לחדרו של הקרליני. חלקתי כבוד לרבי ליב אצל הפתח ודחפתיו במרפקי; שילך בראש; ואני נכנסתי אחריו. יש בריות; כשאתה רואה אותן פעם אחת, צורתן נרשמת על לוח לבך ומתקיימת לעולמים; ולא עוד אלא שהיא שולטת בך ובהרגשותיך שלא מדעתי, ובשעה שאתה מחשב לעשות דבר מה; זכרונם של אלו בא לפניך ואתה מתאמץ; כתלמיד בפני רבו; שתהא עבודתך שלמה ומתוקנה ביותר. ער עתה קבוע בלבי תואר הקרליני בקומתו הבינונית; בטיבו וצביונו, עצבות חרישית שרויה על פניו הלבנים כסיד; ומתוכה יבקע כשחר לפעמים שחוק נעים על שפתיו; בדברו עמך; ואתה מרגיש שעצבות זו; הנראה מתחלה כאחד מסימני הקפדנות ומדת הדין; אינה אלא מדת חכמים והוגי דעות נשגבות. הוא מדבר מעט ומתבונן הרבה ועפעפיו יישירו נגדך. העינים מספרות ככור נפשו הטהורה; ומחשבות לבו מגיד מצחו המקומט; והשיבה אף היא הוד והדר תשוה עליו. הקרליני קבל אותנו מעומד אצל שלחן מיוחד לכתיבה עם כל המכשירים והכלים הראוים לכך. וכנגדו יושב איש אחד עוסק בקריאת כתבים צבורים על השלחן לפניו; והוא ככן ארבעים; זקנו מגודל; ומתוך רשמי פניו וריסי עיניו נכר; שבעל דעה הוא. הקרליני נסתכל בנו ורמז לנו בעיניו להגיד לו מה בקשתנו, - קבציאלים אנחנו; ולהקולוניות אנו הולכים - פתח רבי ליב; כורע ומשתחוה כדרך משונה; כדרך הגשים. - ועד עתה מה היתר, מלאכתך? - מלמד הייתי כל ימי ועשיתי מלאכתי באמונה. - וכי להיות מלמד בהקולוניות אתה מבקש? - שאל הקרליני וימודד בעין ימינו את רכי ליב מכף רגלו ועד קדקדו - הקולוניות עדיין במחשבה הן ועוד לא באו לעולם, ומלמדים הרי זה באים לזכות אותן בחדריהם!