Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 37

37 לימי1 ה ר ע ש מכבודו ועצמו ז ערכו נתגדל בעיניו, באלו באמת אחד הוא מגבורי ישראל בשעתו, וממלמד נעשה פתאם לרוזן ובעל נכסים. על כן עצור במלין לא יובל ויבטא בשפתיו, ככל אות נפשו. - כמה יעלה, הנידה נא, לפי דברי אברך פלוני, מספר היהודים אצלנו? - שאל אותי רבי ליב המלמד ונסתכל בפני; שקוע במחשבותיו. —איני זוכר מה שפלוני סח - השיבותי בשפה רפה ופהקתי - מה לך לדעת מספר ישראל, יוסיף ה׳ עליהם כהם אלף פעמים וידנו לרוב בקרב הארץ. - כמדומה לי; איזו אלפי אלפים עלה לו בחשבונו - הוסיף רבי ליב לדבר - ולדעתי מספרם עוד יותר מזה. והן לו יהידז כדברו: חמשה ששה אלפי אלפים , ואלמלי יתן כל אדם מישראל אפילו רק שקל אחד בשנה, הרי יעלה לסך ששה מיליונים, ובמשך המשים שנה הרי לך שלש מאות מיליון, ואם תצרף לזה עוד הרבית במשך הזמן הזו, תמצא לך בדי אלף מיליון! החשבון הזה הוא פשוט ונכון מאד. הגע בעצמך, מי מאחינו בני ישראל לא יתן שקל אחד לדבר גדול זה? ואני בטוח בחסד הגבירים, שיתנו עוד מאה פעמים יותר. ומה לך עוד, רבי מענרעלי? - למה אתה שותק, פתח פיך ויאירו דבריך! -דומה, שליל שמורים הוא הלילה הזה לך, שמורים למספר בני ישראל ולחשבונות, ואני עיף וחבלי שנה על עיני. נשכבה, רבי ליב, ונישן, למחר נשכים בבקר ונצא לעבודתנו. - מה אתה סובר,האם נגמר בכי טוב את עניננו מחר? - פנה אלי רכי ליב בשאלתו - ואני לא השיבותיו דבר, נתעטפתי בכפותי על המטה ונרדמתי. נ. ברור.היה לרבי ליב מלמד, כשנעור משנתו למחר, שבאותו יום יגמר כאן את עסקנו, ולאחר שנים שלשה ימים יעלה מזה שמח וטוב לב ויבא לשכון כבוד, כאדון באחוזת נחלתו. ובתור איש האדמה, כביכול, בלומר, אדון ובעל נכסים, השכים ונטל ברוח שוקטה את כליו, את הטלית־ותפילין, והלך לעבודה - זו תפלה, כבית הכנסת, להתפלל בצבור ולתת ברכות והודאות להקב״ה, כמנהג ישראל, ואגב להתודע שם אודות אנשים ידועים, שהיה לנו צורך בהם לעניננו. אבל אני, אל רחום יכפר עוני, לבי לא משך אותי לבית הכנסת, והתרתי לעצמי להתפלל ביחידות ולקצר בתפלתי קצור מופלג, כדרכי תמיר, ואחרי כן קיימתי ברחימא ובכונה גדולה אכילת פת שחרית עם פירות הארץ: חרובין ותאנים ותפוחי זהב רקובים מעט, השכיחים בכרך שיחור ונמכרים שם בזול. וכשהייתי סועד ומאריך בשלחני, הרי זה בא רבי ליב המלמד ויבשרני בשורה טובה, שהוא יודע עכשיו הכל על בוריו, מי הם האנשים