Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 36

פרדס 36 - מבקשים אנחנו לספר בענין אחד עם אביך, קורא אני ראשונה, וליב המלמד חוזר מאמרי מלה במלה. - אין לי אב, ואני בעצמי הוא זה, שאתם מבקשים - השיב האברך ונחיך. - אתה הוא בעצמך ובבבודך!- קראתי, וחוטמי נתעקם עקימה משונה שיש בה מעין יאוש, -בעצמך! אתה הוא בכבודך ובעצמך! קרא רבי ליב כדברי ממש,אלא שהוא אמרם בהתלהבות ובפנים מאירות, ומתוך רב שמחה הרי זה קפץ בראש ואמר: אגרת יש לנו, הרי האגרת לפניך! האברך קבל את האגרת, ולאחר הקריאה בה הפך פניו לרבי ליב ולי, ונתן לנו שלום. בבקשה מכם, יהודים חביבים - אמר בפנים שוחקות - שבו לכם בזה על הספסל. כותבים לי באגרת בשבילכם, לאן אתם הולכים, ומה מחשבתכם. טוב ויפה הדבר במאד מאד! הארץ ההיא, החרבה והשוממה, באשה אלמנה, זה כמה שנים / יושבת וממתנת לבניה שבגולה, והיא תתן עתה קולה ותקרא להם אליה. אשריכם, שאתם עוברים ושבים לה ברוחכם הטובה. יהודים שכמותכם, להם נאה ליטול שם גבורי הדור, גבורים שבידם לפעול ולעשות גדולות לכבוד עמנו בית ישראל! - בעז ה׳ ובזרוע כהו. לו היבלת והיד החזקה, ולנו הבונה הטובה - השיב רבי ליב המלמד שמח וטוב לב, וסיים במקרא שכתוב:רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו - רוצים אנחנו ורוצים בנחלת הארץ. - בכה ידו של הקב״ה ובממונם של אחינו בני ישראל - הוספתי נופך משלי על דברי רבי ליב המלמד, וברמז זה השמעתי על השקלים, הצריכים לגופא דעובדא. - אל תדאגו, הכל שריר וקים ואתי שפיר, אם ירצה השם - השיב האברך וגחיך מעט, כאדם שדבר סתר לו ואינו רשאי לגלותו הנה לא ינום ולא יישן ישראל, רבים הם אנשי המעשה אתנו, ואנחנו נעבד באמונה. בהמשך הזמן, שהיינו יושבים ומספרים בעסקנו, נכנסו ובאו אברכים בזה אחר זה, עד שנתקבצו לקבוץ גדול. כלם חברים אהובים מחבריא אחת,ולהם לב אחד ודברים אחדים. פניהם השוחקות ענו בם, שהם שבעי רצון ונהנים בלבם הנאה משונה. האברכים הללו קבלו אותנו בשמחה ובחבה יתרה ונכנסו עמנו בדברים מעניני הישוב, וכשנתלהב רוחם הרבו לדבר גבוהה גבוהה ונבאו עתידות: עוד מעט תושע יהודה וישראל ישבן לבטח כבתחלה, קרבו הימים וישבו היהודים איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, בעזרת השם. הפליאו עצות, איך לאסוף כסף, זה בכה וזה בכה, בקשו חשבונות רבים ומצאו להם הון רב, תלי תלים של זהב. - כחצות הלילה באנו לפונדקנו. אני יושב בכובד ראש ושותק, וכנגד זה ליב המלמד שמח ומכביר להג הרבה. לבו נבקע כמעט מרוב נחת והנאה יתרה, שנהנה