Pardes · 1894-01-01 · 2 (1894) · p. Seite 33

33 בימי הרעש מצערו? למה אני קם עליו לענות נפשו בצום ובמשא כבד של ספרי ישראל עד שימות עליהם מיתה משונה וחטופה? - נעניתי לך! אמרתי אליו, והעברתי ידי ברחמים על אחוריו אצל זנבו המדולדל, שנשרו שערותיו - הניעה השעה להתפטר ממך, יתן ה׳ לך ומצא ענין יותר טוב מספרים!- לא עברו שני ימים ומברתיו במחיר מועט לשואב מים. דומה, שכך ננזר עליו שיהא עסקיו במים, הרי נם הרבה מספרינו, כידוע, אינם אלא מים. הליכתנו המבוהלת בזמן ההוא, אי אפשר לי לעלות במחשבתי עכשיו אלא בתמונה זו: מהומה ומבוכה בקבציאל! צאן קדשים נדחקים ונעשים עדרים עדרים, בלם הומים ונועים, ומקול המונם ושאונם תחרשנה האזנים. איזו עתודים, שנדמה להם דבר מה בחזיונם, קופצים בראש ומושכים אחריהם את כל העדר, מעלים עמודי אבק בפרסותיהם ומסמאים העינים עד שאינם רואים את הדרך. כלם אצים רצים דחופים ומבוהלים בעינים עצומות, כאלו יסחבום בציצית ראשם ומלאך ה׳ דוהם, ואני, תיש זקן, בתוכם. כבשים הומים ומתגעשים - בשביל שהם רעבים ו נחפזים ורצים אל אשר ישאם הרוח - בשביל למצוא להם איזו מרעה, מעט קש ומעט חציר למאכל. וכשאני מדמה לי בל זאת עכשיו שחוק תמים עובר על שפתי שלא מדעתי, אבל בתוכי תבכה נפשי תמרורים, אני שוחק בדמע ולבי דוי. . העדר ההוא רב מנינו ובנינו היה תישים זקנים, דלים וכחושים, צאן ההרגה, במחילת כבודם. והנדיים- אלו האברכים הדברנים, לא זזו ממקומם, שהיו צריבין להאריך בדרשות ושיחות נאות, ולהעיר על פי הדבור תשוקת היציאה בלב אחרים, לזכות את האחרים בשליחותם. לפי השמועה, נמצאו בכרך שיחור אלפי אלפים דינרי זהב: מהכנסות הקערות, מקופות של צדקה ואתרוגים, וכיוצא באלו. כסף יש ויש, ומי שזוכים ובאים להתם, מיד משלחים אותם משם שיירות שיירות בים וביבשה, מטפלין עמם בדרך ומביאים אותם אל המנוחה ואל הנחלה. והיא שנרמה לכל המהומה ה זו; עושו ׳ חושו!- קרא זה אל זה ואמר - שמא יקדמונו אחרים ברחמים. בשעה זו קפץ ליב המלמד ונזדווג לי. וברית כרותה בינינו, בתקיעת כף ובנקיטת חפץ, שכל מה שיתן הקב״ה, הן בזכותו והן בזכותי, הרי זה שייך לשנינו יחדו, ובפירוש הותנה, שנשב טנדו ואיש לא יעזב את בן זוגו. ולי היה ניחא הדבר משום הנאה, שיש לו לאדם, הגולה ממקומו, בצותא חדא עם חברו, וטובים השנים מן האחד. ומלבד זה, עוד לפניה אחרת נתכונתי: בזמן זה שהיהדות מתבקשת, זכותו של ליב מלמד, יהודי גמור לכל הדעות, יגן עלינו הרבה מזכותי. איש כמותו - לו נאה לפשוט יד ולו יאה לתבוע מה שמגיע לו בצדקה, מפני שהיהדות הרי היא בלה שלו. בשהסחורה מתעלה, אף הסוחר עולה. למעלה. ובכן העסק הזו לי לטובה, ואני נשכר. ובלאו הכי, מה איכפית לי שותפות